אני באמת אשמח אם תיקחו כמה דקות וקראו איזה קטע שכתבתי

שואל השאלה:
דעות? תודה למי שקרא :)

לפני שאגיב, אני רוצה שתדעי שלא קראתי את הקטע לעומק - היה לי קשה לקרוא אז רפרפתי ולבסוף עצרתי באמצע. לא רוצה פשוט ליצור רושם אחר.

מה שישר קיבלתי מהקטע זה שאת צריכה לשים לב למבנה פסקה ולהיות יותר מודעת לאנטרים שלך.
הקטע מאוד מאוד צפוף, ולא רק שזה מאיים לעין ועשוי לדחות קוראים פוטנציאליים, זה מאוד מבלבל בעת הקריאה.
נסי לשים לב למבנה של הפסקאות שלך. בכל פסקה אנחנו כותבים כמה משפטים מאוגדים לנושא, ולאחר מכן אנחנו עוברים שורה ומתחילים פסקה חדשה (פרוטיפ: אין צורך לעשות אנטר אחרי כל שורה). בכל מקרה, אני ממש ממליצה לך ללמוד פסקאות לעומק, זה יעשה לך טוב.

בנוסף, כשדמויות שונות מדברות - מומלץ בחום לעבור שורה גם כן.
לדוגמה:
לא -
"נו באמת, אני לא יכולה עכשיו לנטוש אותו", אמרה אליסון אל אחותה אפריל. "לפחות לא עכשיו". "אחותי הוא כמעט הרביץ לך! אם לא הייתי מגיעה לבר בזמן ועוצרת אותו, אלוהים יודע איך זה היה נגמר" תקפה אפריל בזעם.

כן -
"נו באמת, אני לא יכולה עכשיו לנטוש אותו", אמרה אליסון אל אחותה אפריל. "לפחות לא עכשיו".
"אחותי הוא כמעט הרביץ לך! אם לא הייתי מגיעה לבר בזמן ועוצרת אותו, אלוהים יודע איך זה היה נגמר" תקפה אפריל בזעם.

כל פעם שדמות אחרת מדברת - לרדת שורה. זה גם ממש מנקה את הטקסט, גם מקל על העין של הקוראים ועוזר לעקוב אחרי הטקסט, וגם מבהיר לקוראים שהדמות הדוברת התחלפה.

בנוסף, שמתי לב לשגיאות טכניות שבעיקרן נוגעות למרכאות. אז, חשוב שתדעי שכל מה שנמצא בתוך מרכאות ובין מרכאות הוא משפט בפני עצמו, ולפיכך צריך להסתיים עם פיסוק סוגר כלשהו.

למשל, לא:
"...אלוהים יודע איך זה היה נגמר" תקפה אפריל בזעם. דממה שררה בחדר. אפריל לקחה נשימה עמוקה והוסיפה "אני בסך הכל דואגת לך..."

אלא:
"...אלוהים יודע איך זה היה נגמר!" תקפה אפריל בזעם. דממה שררה בחדר. אפריל לקחה נשימה עמוקה והוסיפה: "אני בסך הכל דואגת לך..."

סימני פיסוק סוגרים: נקודה, סימן קריאה, סימן שאלה.
מה שכן, במרכאות ומה שביניהם אפשר להשתמש גם בפסיק כדי לסגור את הטקסט אם המשפט נקטע באמצע, קו מפריד, נקודותיים אם המשפט הבא הוא פירוט, ועוד.

הדוגמה שלקחתי ממך קצת חריגה, אז לדוגמה רגילה של מרכאות תקינות:
"אני חושבת שאתה צודק." היא אמרה, עיניה פוגשות בשלו לשני רגעים וכבר סוטות הצידה. "אני פשוט..."
הוא הרגיש את שפתיו עולות לחיוך עצוב. "אני יודע." לחש.

שימי לב גם שאת מאוד הולכת לאיבוד עם פיסוק של מרכאות. לפעמים את כותבת עם הפיסוק בפנים, לפעמים בחוץ, ולפעמים גם וגם.
בשלב מסויים כתבת: "...אני נשבעת.".
שימי לב שזה לא תקין.
יש שני סוגים של פיסוק עם מרכאות:
"שלום," הוא אמר.
"שלום", הוא אמר.
הסוג הראשון הוא כתיבה ספרותית, שאת רואה בספרים. כיום הוא בשימוש אולטימטי בספרות. השני הוא כתיבה עיתונאית, שמשמש בעיקר כתבות. בכתיבה עיתונאית מבנה המשפט משנה בהתאם. בסיפור שלך השתמשת במבנה של מרכאות של כתיבה ספרותית, אבל הפיסוק היה בדרך כלל בהתאם לכתיבה עיתונאית.
בכל מקרה, מציעה לך בחום להשתמש בפיסוק מרכאות של כתיבה ספרותית. לא רק שלבחור בסגנון אחד יקל עלייך מאוד, זה גם הסגנון המועדף.

אז כן, זה נהיה קצת ארוך, פשוט רציתי להצביע לך ולכוון אותך קצת כדי לתת לך כלים להבא. מקווה שעזרתי קצת ובהצלחה (:

וואו היא יצאה הרבה יותר ארוכה משהתכוונתיxd

שואל השאלה:
ממש תודה עזרת לי מאוד אני מעריכה את זה