כנסו שנייה.. זה ארוך

לפני שבוע בערך הכניסו את אמא שלי לבידוד
הכניסו אותה ואת כל המורים בבית ספר לבידוד כי היה חונך אחד שחלה בקורונה והיא לא התייחסה ברצינות לבידוד כי היא אמרה שהיא לא פגשה אותו בכלל בימים לפני שהוא אובחן, ורבתי איתה כי היא הסתובבה בבית חופשי בלי מסיכה ונכנסה לי לחדר וכו'. (בסוף הוציאו מהבידוד כי ראו שהוא לא בא במגע עם אף אחד אבל עד שהוציאו היא התנהגה ככה)
זה היה ככה בערך יומיים ואז היא רבה איתי ממש על זה למה אני מתנהגת אליה כמו שאני מתנהגת (הייתי עונה לה יבש ומראה לה שאני כועסת) ובקיצור רבנו ואחר כך סוג של התחלנו לחזור לדבר רגיל באותו ערב.
יום אחר כך לא יצא לי לדבר איתה בבוקר ואז היא ואבא שלי רבו ברמה שהם שברו דברים בבית שזה לא קרה אף פעם הם כן רבים אבל לא קרה ששברו דברים אולי זרקו טרקו צרחו אבל לא שברו.
בקיצור לא ניגשתי אליה כי תיארתי לעצמי שהיא עדיין עצבנית בגללו ואולי גם בגללי
ויום אחרי הריב שלה עם אבא שלי כן באתי שאלתי מה קורה והיא בקושי ענתה לי כאילו היא עדיין כועסת אז לא ניסיתי שוב פעם
ועברו כבר יומיים שלושה מאז ולא דיברתי איתה מילה היום ראיתי אותה שהיא חזרה מקניות של אוכל לקראת הסגר אמרתי היי מה קורה אמרה לי טוב והלכה.
ואני אמורה לעבור דירה (לבד) אחרי יום כיפור והאווירה לא נעימה לי. כאילו.. מה זה לא נעים.. אין לי כוח עכשיו ללכת להתמודד איתה כי אבא שלי הוא בן אדם מגעיל וכל ריב שיש להם זה באשמתו והוא צורח על כל דבר קטן
והיא לא מוכנה לדבר איתי כמו בן אדם ואני מרגישה שזה פשוט מגעיל מצידה כי סבבה רבנו כעסנו אחת על השנייה אבל זהו נגמר היא רבה עם אבא שלי לא איתי
נמאס לי מהפאסיב אגרסיב הזה שתבינו זה משהו שאני סבלתי כל החיים שלי בבית הזה ובמשפחה הזאת
בקיצור לא יודעת מה לעשות יש לכם דרך שאני אצליח להעביר את הימים האחרונים האלה עד שאני עוברת דירה ? כאילו לעודד אותי כזה?
כי זה מרגיש גם מגעיל לעזוב סופית מהבית במצב כזה ולהשאיר את המצב ככה אבל מה לעשות