בנות שיש להן בן זוג(חבר),כנסו.

גם אחרי חמש אני עדיין מאוהבת

אין לי חבר אבל היו לי, ואהבה האמת זה דבר ביולוגי.
זה נמשך בערך 4 שנים ואחרי זה זה כבר הופך להרגל

אני עם חבר שלי כבר כמעט שנתיים וזה האמת ממש לא כמו בהתחלה... פרפרים מגיעים רק בקושי. אבל יש בזה גם דברים יותר טובים מבהתחלה. כי נגיד אנחנו כבר ממש רגילים אחד לשני ובגלל זה מרגישים בנוח אחד עם השני. אני לא מתביישת להיות לידו עם שערות ברגליים או לפני מקלחת או וואטאבר כי זה לא יזיז לו. וגם השיח ממש ממש טבעי ונוח וזה מאוד כיף שיש מישהו כזה, שביחד איתך בלי שצריך להתאמץ כמו בהתחלה.

אני וחבר שלי 4 וקצת חודשים, בהתחלה תמיד יש יותר פרפרים כי אתב עדיין לא רגיל לבן אדם ואתה רוצה שהכל בך יהיה מושלם וככל שהזמן עובר אתה יותר נפתח לבן אדם.
אבל מבחינה של האהבה שלנו וההתפתחות שלנו ביחד זה רק ניהיה חזק יותר ויותר ככל שעובר הזמן, וככל שהזמן עובר אנחנו יותר ויותר אוהבים אחד את השני.
אבל בגלל שהוא בצבא אם לא ראיתי אותו ממש הרבה זמן יש לי פרפרים כי זה אחרי הרבה זמן של געגוע

בעלי ואנוכי גרים ביחד כבר 7 שנים ויש לנו שני ילדים קטנים.
לפעמים מרגישים את הפרפרים בבטן. לפעמים הוא מחייך אליי, ואני נמסה. לפעמים אני יוצאת מדעתי מרוב געגועים.
ממש אי אפשר להגיד שזה כמו בהתחלה. אבל יש דברים אחרים. בהתחלה היתה תחושת כיבוש, היום יש ודאות. בהתחלה היה ריגוש, היום יש בטחון. סליחה אם אני מדברת כמו זקנה, אני באמת כזו. :))
רוב הזמן זו שגרה. קמים בבוקר, מכינים ילדים ומביאים למסגרות, חוזרים בערב, מאכילים, מקלחים ואוכלים לישון. לפעמים אני כמעט נרדמת בזמן ארוחת הערב. לפעמים אנחנו מתחילים לדבר והשיחה זורמת וממש כיף, עד שאני מסתכלת על השעון ומכריחה אותנו להפסיק וללכת לישון.
יתרונות: מכירים אחד את השני, רגילים אחד לשני. יש פתיחות מלאה. יש בטחון בקשר. יש אהבה אחרת, בוגרת יותר. בשלה יותר.
חסרונות: יש הרבה פחות ס*ס, בעיקר אחרי שמביאים ילדים. יש משקעים מהעבר. אני כבר מכירה היטב את החסרונות שלו והם משגעים אותי.

לסיום, אספר לך שכשהייתי כבר נערה, מצאתי בוקר אחד פתק שאבא שלי השאיר לאמא שלי על השולחן: "סתם מתחשק לי להגיד שאני אוהב אותך." מקסים בעיניי. ההורים שלי, שנשואים למעלה מ-45 שנים, עדיין מחזיקים ידיים לפעמים.

הייתי עד לא מזמן זוגיות
איך זה מרגיש - אם זו זוגיות טובה ובריאה, מאוד מהנה.
האהבה אכן דוהה עם הזמן.
טוב בזוגיות זה שיש מישהו שאוהב אותך ותמיד לצידך.

כבר אין כל כך את הפרפרים של ההתחלה. מידי פעם זה עולה שוב, לפעמים רק לרגע ולפעמים לתקופה של פרפרים חדשים
האהבה רק הולכת וגדלה, מכירים אחד את השני אוהבים את השגרה שנוצרת מהביחד, מהקביעות וההרגלים. מהחוויות ביחד. זה אהבה מיוחדת שכבר לא צריך 'להציג' את עצמנו לשני ואין פאדיחות או אי נעימות גם מההרגלים והתכונות הקצת פחות טובות שלנו

יש פרפרים אחרי שנה ברור
פשוט לא על כל דבר כזה כמעט על כל דבר
ואהבה גדלה ורק מתעצמת יותר
גם כבר כל אחד מכיר את השני אז זה הכי נוח וכיף וסבבה
ואפילו שסתם לא עושים כלום יחד זה מרגיש כאילו נהנים יחד
וזה כיף שיש לך את החבר הכי טוב שהוא תמיד יהיה שם בשבילך ואת בשבילו וזה שאת תרצי לספר לו כל שטות והוא הכי יקח ברצינות
או את הרגעים שיושבים יחד ופשוט צוחקים זה משהו שאי אפשר להסביר זה כבר הרבה יותר מסתם כיף
נכון שלפעמים יש ריבים ברור אנחנו לא מושלמים אבל זה משהו שצריך בזוגיות וזה בונה את הזוג ומחזק אותו לפי דעתי
ואחרי שמסתדרת הכל כל מה שבא זה חיבוק מימנו וזה הכי בלתי מובן בעולם הרצון הזה

4 שנים ביחד אין יום שאני לא חושבת עליו מדברים מלא ביום. אומרים בכל סוף שיחה "אני אוהב/ת אותך" אפילו כמה פעמים בשיחה.. עכשיו הוא אמר לי שהוא מאוהב בי והוא בחיים לא היה מאוהב ככה

האהבה תמיד תשאר כמו שהיא היתה בהתחלה כל עוד את אוהבת אותו.
וזה מרגיש כל כך כיף שיש פה מישהו שאת יודעת שהוא אוהב אותך ופה בשבילך לא משנה מה.
ואת מעריכה כל שניה ושניה שיש לך איתו. ועכשיו בזמן הסגר שהוא אפילו נמשך עוד חודש אז זה קשה כי הגעגועים הורגים והמרחק ממש רחוק וזה קשה אבל לא מוותרים.

האהבה היא אותו דבר כמו בהתחלה גם עם זה זוגיות של מרחק זה קשה אבל אהבה מנצחת אני והבן זוג שלי שנה ביחד וזה קשר מרחוק אבל אין מה לעשות אהבה שווה את זה ובזוגיות יש עליות וירידות יש דברים טובים ויש פחות

מרגיש נפלא לאהוב מישהו שאוהב אותך גם.
בטח, כל הזמן בפרפרים מורגשים בבטן.
אהבה לא נעלמת.., היא רק מתחזקת (לפחות אצלי ככה..).
מה שטוב בזוגיות זה שיש לך את מי שיכיל אותך מתי שתצטרך, כל הזמן.
בהצלחה..:)

גם אחרי 5 שנים עדיין יש לי פרפרים, כלום לא השתנה מבחינתי. האהבה והגעגועים באותה עוצמה.
מה שטוב בזוגיות זה שאפשר ליפול ולדעת שיתפסו אותך.

הייתי עם חבר שלי שנה . בהתחלה באמת היינו מאוהבים היה המון פרפרים בבטן , אהבה גדולה. עם הזמן מתרגלים אחד לשני אז זה כבר הופך לאהבה ולא התאהבות (שזה השלב ההתחלתי בקשר) אבל כן יש פרפרים מדברים מסויימים ואוהבים אחד את השנייה

אהבה היא כימיקלים במוח שיורדים עם הזמן אם אין ריגושים ומרחק היא תתפוגג והקשר יהפוך להרגל.

עוד מעט חודש
זה מדהים, ההרגשה שיש מישהו שתמיד יבין אותך ויהיה שם לצידך, לפני שהיינו ביחד היה לי קשה עם העובדה שיכול להיות שהוא בקטע של מישהי אחרת ורציתי לבכות, כשגיליתי שהוא מאוהב בי כמעט בכיתי מרוב אושר.
ההרגשה המדהימה הזאת שהוא שלי ואני שלו, החיוך שעובר לי על הפנים כל פעם שאני רואה תמונות שלנו ביחד או עוברת על התמונות שלנו ביחד ונזכרת בו, החיוך והקול שלו(:

זה דבר כזה מושלם, האהבה ממש לא נעלמת גם אחרי כמה שנים יפות (למי שזוכה) זה כל כך כיף שיש לך בן אדם שאתה חולק איתו כל כך הרבה רגעים משמעותיים.

כמו שאמרו לך זה מתפוגג אחרי 4 שנים המוח מפריש כמו מן חומר כזה אותו אחד שגורם לאנשים להתמכר לאלכוהול שמחתי לעזור

יש לי חבר עוד מעט שנתיים, לא חושבת שיש פרפרים בדיוק כמו בהתחלה.
אבל ללא ספק יש, כמובן שאצל כל זוג זה אחרת
ובתכלס זה כיף, מרגישים בנוח אחד עם השני, מספרים הכל, הוא פשוט הבן אדם שיודע עליי הכל מהכל יותר מכל אחד אחר.
פשוט עם הזמן האהבה נהיית יותר חזקה, יותר יציבה.
השגרה הזאת של היחד זה הכי כיף שיש.

אהבה זו אהבה, את צריכה להרגיש את אותו הדבר אליו כמו שהרגשת לפני שנה וזה אפילו אמור להיות הרבה יותר מועצם כי את אוהבת ומכירה אותו הרבה יותר טוב, את אמורה הרבה יותר להעריך ולהוכיר עליו, אם משהו קורה או דועך אתם צריכים לדבר על זה, תזכרי, אתם זוג, שתים, אי אפשר לפתור בעיות של שניים כשאת אחד וכל זוגיות מה שטוב בה, היא צריכה להסב לך אושר ולהשרות בך ביטחון וכבוד , מעבר לזה, כל זוגיות שונה

אני וחבר שלי שנתיים ביחד וכל יום שאני מדברת איתו יש לי פרפרים מחדש .
אני כן רגילה אליו ואין סודות ואף אחד לא מתבייש לעשות כלום אחד מול השני , עברנו המון ועדיין מקווים לעבור . אצל כל זוג זה שונה אבל אם באמת אוהבים הפרפרים לא יעלמו

אני 4 חודשים איתו ואני מאושרת מכל רגע