אני בהלם. אני בהלם מעצמי. אני בהלם ממנה.

אוקיי.
טוב אז שבוע אחרי תחילת הלימודים נכנסתי לבידוד של שבועיים, כי ילדה מהקפסולה שלי מאומתת.
ושבועיים לפני תחילת הלימודים הייתי בבידוד, כי אמא שלי ואחותי חלו בקורונה גם כן.
ושבוע לפני השבועיים האלו הייתי חולה והיה לי 39.8 מעלות, רגליים משותקות,הקאות,כאבי ראש מטורפים, כי הזמנתי איזה המבורגר מאיזו מסעדה ובהמבורגר הזה היה וירוס. (לא קורונה)
ובתחילת החופש הגדול הייתי גם בשבועיים בידוד כי היה לי חשש לקורונה.
ועכשיו אני במחזור ממש קשה, כואב לי ממש.
בקיצור- יצא שהייתי בבידוד אחרי בידוד אחרי בידוד...
אה ואם אתם לא יודעים נגמר לי אתמול הבידוד (הייתי בבידוד בגלל הילדה מהקפסולה שלי שמאומתת) ועכשיו
אתם יודעים מה יש? סגר בכל הארץ של שלושה שבועות.
כאילו רציני? עוד כמה שבועות בבית... יאי...?
עכשיו בואו נגיע פואנטה בסדר?
בגלל שנגמר לי הבידוד, חברה שלי, שגרה ליד הבית שלי באה אלי ושאלה אותי אם באלי לבוא אליה. אבל אמרתי לא כי לא יכולתי לקום מהמיטה ושאני עייפה.
היא ניסתה לשכנע אותי אבל אמרתי לה שתעזוב אותי ושאין לי כוח. היא התחילה לצרוח עליי והיא אמרה שאני מוזנחת וגם החדר שלי מאוד מלוכלך... חשבתי שזה היה בצחוק אז צחקתי ממה שהיא אמרה ואמרתי לה שהיא נשמעת כמו אמא שלי. היא נפגעה והלכה. (ידעתי שזה לא בצחוק אבל בכל זאת ניסיתי לא להיות פגועה ממנה)
ואז קמתי מהמיטה ובאמת ראיתי שאני מאוד מוזנחת. מה לעשות? נמאס לי כבר מהשגרה הזאת, כל יום הוא אותו יום.
מה לעשות? לבקש ממנה סליחה? ללכת אליה? מה לעשות?