מישהו יודע להסביר במילים שלו את המשפט: הסליחה היא המילה הקשה ביותר ?

שואל השאלה:
אה, זה כבר יותר טוב, תודה רבה!!

הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו מכירים בזה שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, וההכרה הזו היא לא הכרה נעימה. הרצון הבסיסי שלנו להרגיש טוב עם עצמנו גורם לנו הרבה פעמים לעשות רציונליזציה של מה שקרה, אנחנו מתחילים לנתח את המצב ולהסביר לעצמנו למה דווקא אנחנו צודקים ולמה אין צורך שנבקש סליחה. בטווח הקצר זה אולי מועיל ומרגיע אותנו, אבל בטווח הארוך ישנו סיכוי יותר מסביר שנדע שזה לא לגמרי נכון, שאולי באמת היינו לא בסדר ופגענו בצד השני, ושיכול להיות שאנחנו פוגעים בקשר שחשוב לנו. כל אלה יכולים בקלות להוביל לתחושת אשמה.
אם אמירה כזו מגיעה מתוך פגיעה באגו, כדאי לברר כמה אנחנו מוכנים לשלם עבור שמירה על ה"כבוד" שלנו. האם אותו כבוד עמום באמת חשוב יותר מהאדם שאנחנו אוהבים? האם בקשת סליחה באמת מפחיתה מאיתנו משהו? התשובה היא לא. נסו לחשוב על בקשת סליחה לא כעל התחנפות לצד שני או כעל חולשה. בניגוד למה שהרבה פעמים חושבים, הצד השני לא יחשוב שאנחנו חלשים, אלא יכבד ויעריך את המאמץ שעשינו כשביקשנו סליחה למרות הקושי שכרוך בכך.

אם זה לא מתוך אגו, זה יכול להיות מתוך פחד עמוק יותר, פחד שניראה חלשים, פחד שינצלו את זה נגדנו, פחד שלא יקשיבו לנו, שיתקפו אותנו, שלא יסלחו לנו ועוד. הפחד הזה יכול להיות לא מודע וגדול יותר ממה שאנחנו חושבים, ויכול להיות בעל השלכות הרסניות למערכות היחסים שלנו מכיוון שהוא מונע מאיתנו לתקן אותן.

שואל השאלה:
היי, תודה. אבל למה זה קשה לבקש סליחה, לא לסלוח.

משמעותה של המילה "סליחה"-כשאני מסרב לסלוח לאחר, אני מתמלא ברגשות של כעס, שנאה ואכזבה. אני גם לא סולח לעצמי בנוסף ובעקבות זה אני שופט את עצמי ומאשים את האחר.
לרוב אני מתקשה לסלוח כי אני מרגיש שלסלוח זה להראות חולשה ולוותר על הצדק. מרגיש "שיצאתי פראייר". אני נמצא במקום של להוכיח שאני בסדר והאחר לא.
סליחה זה תהליך אישי שלי עם עצמי.
משמעות הסליחה היא שאני לא זקוק לאדם אחר כדי להיות מי שאני בוחר להיות!
כשאני סולח אני מרגיש הקלה, שלווה, חופש. אני מתנקה מכל מצבור הכעסים שנאגרו בתוכי. אני לוקח אחריות על הרגשות, התחושות והתגובות שלי.