אני מרגישה מיותרת בעולם

ברוכים הבאים לחיים הבוגרים
אין מה לעשות תמיד יהיה את זה אבל בצבא את תכירי חברות אמת חברות בית ספר מעט מאוד נשארים לחיים

שואל השאלה:
חברים שלי מתחילים לשאול לשלומי ואני מרגיש לבוא לענות להם כי אני לא אכתוב להם תאמת אבל אני מקווה שאני לא כזה בשבילם

היי, כולנו ככה בזמן הזה
זה נורא קשה אבל זאת רק תקופה
וזה גם הזמנים שמבינים מי באמת חבר ומי לא

אוקיי אז תקופת הקורונוה האירה לך משהו, נתנה לך זוית ראייה אולי אפילו חידדה לך אותה. מה שאת יכולה לעשות זה לחשוב לעצמך איך את כן מכירה חבר/חברה שלדעתך יהיו חברי נפש ולא תפאורה. תשאלי את עצמך מי כן בסביבה הקרובה שלי יכול להיות כזה? תזרקי את השאלה באויר כמו שאומרים, יום אחד תגיע התשובה.... זה בעצם להתמקד במה כן אפשר לעשות ולא לשקוע בבעיה , כך מגיעים לפתרון.

אנונימית יקרה,

מתארת לעצמי שהמסקנה שהסקת עשויה להיות מאכזבת ואולי גם מכאיבה. ייתכן והיא גם מציפה מחשבות בסגנון : אני לא באמת חשובה למישהו... החברים שלי הם לא באמת חברים שלי... למעשה אני די לבד... נראה שמחשבות מאין אילו מעציבות ואולי גם מייאשות אותך...

בתגובת המשך כתבת שהחברים שלך מתחילים לתהות בשלומך... יכול להיות שאת כן חשובה להם?
האם יש מקום לשתף מישהו קרוב אליך בתחושות שלך? אולי בן משפחה? דמות חינוכית כלשהי כגון מחנך או יועצת בית ספר? אולי חבר/ה? יכול להיות שהשיחה עם מישהו מהם תגרום לך להרגיש יותר טוב...

אם תרצי לשתף ולפרוק יותר את גם מוזמנת להיכנס לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר, שם יחכה לך מתנדב שיקשיב, יכיל ויהיה שם בשבילך... מצרפת קישור לצ'אט שלנו...

שולחת חיבוק...

מתנדבת סה"ר