בא לי לישון ושכל השנה החרא הזאת תעבור כבר אין לי כוח

יאו אימאלה גם אני מצפה לזה שציגמר השנה

גם אני

תקשיבי, קחי נשימה עמוקה ותרגעי.
הכל בסדר, את לא מועקה על אף אחד, וברור שיש לך מקום בחיים האלה❤

אני מבינה אותך.
נמצאת בסיטואציה דומה לשלך.
מה מחזיק אותי?! מוטיבציה להתקדם ולהיות עצמאית שזה אומר ללמוד עכשיו ועוד שנתיים שלוש להשכיר דירה ולעוף מהבית הזה.
קוראים תקופות חרא(סליחה על המילה)בחיים אבל זה מב שגורם לאנשים להיות חזקים-אלו שהרימו את עצמם מהתקופה הזאת ומהמצב הזה.

היי אנונימית,
שמי עומר ואני מתנדבת בעלם דיגיטל, תכנית של עמותת עלם שמלווה בני נוער וצעירים ברשת. אני קוראת את היאוש בדברייך, השנה הזאת עם הקורונה באמת טרפה את הקלפים, בעיקר המציאות של להיות בבית עם כל המשפחה. האם התחושות שאת חווה קשורות לזה? האם בגלל זה את מרגישה שאת רוצה לעבור לפנימייה?
זה נשמע מאוד קשה להרגיש שאין לך מקום, בואי תכתבי לי בפרטי, אשתדל להקשיב לך, את יכולה לכתוב באנונימיות כאן בהודעות פרטיות ולקבל מקום שהוא כולו שלך. אפשר גם לפנות דרך פרופיל האינסטגרם או הטיקטוק שלנו nayedet.digital או דרך המייל שלנו [email protected].
מחכה לשמוע ממך,
עומר מעלם דיגיטל

היי יקרה
נשמע שעוברת עליך שנה מטלטלת ומעייפת כל כך... כאילו אין עוגן בו את יכולה להיאחז, להרגיש מוגנת...
יכולה לתאר לעצמי כמה מוצפת את בוודאי מרגישה, שכלום לא מצליח לך...
וכמה המצוקה נחוות כבלתי נסבלת עד שהתחושה היחידה שעולה היא שאת נטל על כולם, שאין לך כאן מקום...
זה יכול להיות כל כך מתסכל, אפילו מתיש...
שומעת יקרה שאת מרגישה בודדה, שאין אפילו אדם בעולם הזה שאת מרגישה שיכול להיות לך אוזן קשבת...
לכן אני רוצה להזמין אותך לדבר איתנו בצ'אט של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת בה אני מתנדבת. הצ'אט שלנו הוא אנונימי לחלוטין והמתנדבים שלנו ישמחו להעניק לך הקשבה מלאה ותמיכה...
אל תשארי לבדך יקירה אנחנו כאן, מחכים לך אם כמובן תרצי...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.