מי שעוזר לי בשאלה הזאת מה שבא לו באמת זה ממש יעזור

שואל השאלה:
מרצה זקן מבית ספר למִנהל ציבורי הוזמן לשאת הרצאה ביום עיון בנושא "תכנון זמן יעיל".
המאזינים היו קבוצה של מנהלים בכירים מהחברות המובילות בארה"ב. למרצה הוקצבה
שעה.
בעמדו לפני קבוצת העילית העסקית, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באִטיות ואז
הודיע: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתיק שהיה מונח לרגליו הוא הוציא מְכל זכוכית גדול והניחו לפניו על השולחן. כשחיוך
על פניו שלף מתיקו כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת
אחת, בתוך המכל.
כאשר היה המכל מלא ולא ניתן היה להוסיף אפילו אבן אחת, הרים המרצה את מבטו
באִטיות אל פניהם התמהות של מאזיניו ושאל: "האם המכל מלא?" פה אחד השיבו כולם:
"אכן".
"האומנם?" שאל המרצה. הוא התכופף והוציא מתוך התיק מכל קטן מלא באבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מהמכל הקטן אל המכל הגדול על גבי האבנים הגדולות וניער מעט
את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, ומילאו את החללים.
שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?" עתה כשהחלו
המאזינים להבין את כוונתו, נשמעו קולות: "כנראה שלא."
"נכון," השיב המרצה, חזר והתכופף, כשהפעם הוא שולף מכל מלא חול. בתשומת לב רבה
הוא שפך את החול אל המכל הגדול. החול מילא את החללים שנותרו בין האבנים הגדולות
לבין אבני החצץ. ושוב שאל את מאזיניו: "האם המכל מלא?"
הפעם ללא היסוס השיבו כולם במקהלה: "לא!"
ואכן, הוא נטל את כד המים שעמד על שולחנו ומזג מתוכו אל המכל, עד שהמים מילאו
את הכלי.
המרצה הזקן נשא עיניו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה אנו יכולים ללמוד מניסוי
זה?"
בחשבו על נושא ההרצאה, הזדרז אחד המאזינים והשיב: "אפשר ללמוד שלמרות שנראה
לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא, אם באמת נתאמץ, תמיד נוכל להוסיף עוד משימות, פגישות
ומטלות."
"לא. לא זו האמת העיקרית שמוכיח לנו הניסוי," השיב המרצה הזקן, "הנקודה היא שאם
לא נכניס למכל קודם כול את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."
דממה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את משמעות הדברים.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מה הן האבנים הגדולות בחייכם? המשפחה? ידידים?
הבריאות? אמונה אמיתית בערכים נעלים? חיים מתוך שלום ואחווה? המאבק למען מטרות
אלו?"
והוסיף: "חייבים תמיד לזכור שחשוב להכניס קודם את האבנים הגדולות שבחיינו. אם
ניתן עדיפות לחצץ ולחול הדברים הקטנים, יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די
זמן להשיג את הדברים החשובים באמת. ולכן אל תשכחו לשאול את עצמכם: מה הן האבנים
הגדולות? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למכל החיים שלכם."
"זהו תכנון זמן אמיתי" סיים המרצה, ובתנועת יד ידידותית בירך את מאזיניו ויצא באִטיות
מהאולם.

שואל השאלה:
בבקשה תעזרו לי אני יודע שזה הרבה אבל אני ממש לא יודע ואני צריך את העזרה הזאת ): בבקשה

הדברים היחידים שעולים לי:
א. הוא יוצר קשר עין עם התלמידים
ב. הוא שואל אותם שאלות והופך אותם לחלק אקטיבי בהרצאה
ג. הוא עושה משהו ויזואלי (ניסוי), וזה אוטומטית גורם לך לרצות להקשיב
ד. הוא מקשר את ההרצאה לחיים האישיים של התלמידים

שואל השאלה:
אני אוהב אותך

שואל השאלה:
תעשי לי ילד אני כלכך אוהב אותך

שואל השאלה:
תודה

חחחחח בכיף