8 תשובות
שואל השאלה:
גוון הציצה בעצבנות את הטלפון הנייד שלה וסיננה קללה למראה תיבת ההודעות הריקה. אי אפשר לסמוך על אריאל, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא קבעה מפגש ובסוף לא באה.
"אני אלך אם היא לא תתקשר בעשר דקות הקרובות," גוון מילמלה לעצמה. הבר היה רועש מדי: חבורת צעירים קולניים צועקים בשולחן בפינה, הטלוויזיה משדרת משחק כדורגל, זוג אוהדים מתווכחים על המשחק של אתמול, והבחור שישב לידה זימזם לעצמו שיר.
הבר היה חנוק מדי, קלסטרופובי. גוון קמה בחוסר יציבות ומיהרה לשירותים. השירותים היו נקיים משציפתה - רק כמה גלילי נייר טואלט מפוזרים על הרצפה ומגבון מלוכלך בפינה. באמצע הקיר ניצבה מראה מעוגלת, המסגרת המקושטת שלה נדמתה מפוארת מדי למקום. גוון בחנה את הבבואה המשתקפת מולה במראה: אישה צעירה וצנומה למראה. האישה במראה לבשה ג'ינס צמוד וגופיית סבא לבנה שחשפה כתפיים בהירות להחריד. היא נעלה מגפיים עם עקב קטן ושיחקה בהיסח דעת בשערה הכהה. גוון התקשתה להאמין שזו ההשתקפות שלה. היא כבר התרגלה לראות במראה דמות שפופה שמתחבאת מאחורי חולצות רחבות, אבל היום הדמות הזו התחלפה באישה אחרת. האודם הכהה שנמרח על שפתה וכמות נכבדת של מסקרה היו כמו מסכה שמכסה את פניה. לעזאזל עם אריאל, כל זה היה רעיון שלה. גוון שטפה את פניה במים חמימים מהברז - נזהרת שלא להרוס את האיפור - וחזרה מעט רעננה יותר אל הכיסא בבר.
היא עיינה בתפריט המשקאות וסיננה נשיפה ארוכה של תסכול; עולם המשקאות היה זר לה. היא שמעה במעורפל את הבחור לידה מדבר, ורק אחרי כמה שניות מביכות הבינה שהוא פונה אליה.
"סליחה?" שאלה בנימוס.
"אמרתי שכדאי לך להתחיל עם בירה. את יודעת, שלא תשתכרי ישר על ההתחלה."
לאחר היסוס קל גוון החליטה להקשיב לו והזמינה בירה. הבירה הייתה מרה להחריד, וגוון השתנקה מעט. הבחור לידה חייך לעברה, "אולי בירה זו טעות. רוצה לנסות לטעום מהמשקה שלי?"
גוון שוב היססה, אבל לאחר רגע או שניים הבינה שאין לה מה להפסיד. גוון לא זיהתה את המשקה, אבל היה לו מראה מפתה, ממש כמו לבחור עצמו. מיליון זיקוקים התפוצצו בפיה כשלגמה לגימה זהירה מהמשקה. בניגוד לבירה, במשקה הזה ממש הרגישו את האלכוהול. גוון חייכה, ולגמה לגימה נוספת.
"אני רואה שאת אוהבת את זה," הוא הרים יד למלצר והזמין כוס נוספת.
גוון לא הספיקה לומר לו שהיא מעדיפה לשלם על עצמה.היא הגניבה שוב מבט חטוף למסך הטלפון, אריאל עדיין לא חזרה אליה, כנראה שהיא לא תגיע בכלל. גוון כיבתה את הטלפון בתיסכול וקמה בכבדות מהמושב. יד חסונה לפתה את ידה בתרם הספיקה להתרחק, מונעת ממנה לזוז. "את לא מתכוונת להישאר עוד קצת?" הבחור שאל.
גוון כבר רצתה ללכת, אבל הרגישה שהיא חייבת לו עוד כמה דקות; לפחות על המשקה שקנה לה. היא התיישבה בחוסר רצון. "רק כמה דקות."
כמה דקות הייתה שתיקה מביכה, ואז: "אני ריאן."
"גוון."
"שם יפה," ריאן אישר, חושף שני טורים של שיניים צחורות מדי. "גוון, בת כמה את?"
"עשרים וחמש," שיקרה, שונאת את עצמה על כך שהיא מרגישה צורך להעלות את גילה בשלוש שנים. ריאן נראה בן עשרים וחמש, גוון הניחה. הוא היה שרירי כמי שמתמיד ללכת לחדר כושר והייתה לו בלורית שיער בהיר. היו לו תווי פנים שבדרך כלל רואים רק על פני דוגמנים בשערי מגזינים - מודגשים וממזריים. הוא נראה טוב, אפילו יותר מטוב.
"אני בן עשרים ושש," ריאן אמר, וגוון שוב הצטערה על ששיקרה בנוגע לגילה. הוא הניח את ידו בעדינות על ידה והזמין לה משקה נוסף. המשקה שרף בגרונה של גוון, אבל הפעם היא המשיכה לשתות. ההשפעה לא הייתה מיידית, אבל לאט ובהתמדה הראייה שלה החלה להטשטש, וריאן נדמה נחמד יותר. חמש דקות הפכו לעשר, ועשר הפכו לעשרים, ועשרים הפכו להרבה יותר.
"את בסדר?" הוא לא נשמע מודאג באמת.
"ברור," גוון חייכה אליו. "כמה- כמה כבר שתיתי?"
"חמישה שוטים, אני חושב," ריאן לא נשמע בטוח והיה ניכר שלא באמת אכפת לו. "האור חזק לך, נכון? רוצה לעלות למעלה?" הוא הצביע אל נקודה מרוחקת בקומה השנייה. הוא התחיל להוביל אותה במעלה המדרגות מבלי לחכות לתשובה, מושך בפרק כף ידה.
גוון ידעה במעורפל שלא כדאי ללכת למקום מבודד עם אדם שבקושי הכירה. היא נשארה נטועה במקומה. "אני שיכורה," הסבירה.
"יותר כיף כששיכורים," ריאן הבטיח. הוא שחרר את אחיזתו, יודע שגוון תעקוב אחריו ממילא.
המדרגות היו חלקות מעט, והיא נאלצה להעזר במעקה כשעלתה. המעקה לא היה קריר וחלק כמו שציפתה, אלה דביק ומחוספס. לפתע גוון רצתה להשאר שם לנצח, ללפות את המעקה ולא לעלות את המדרגה האחרונה. אבל היא עלתה עד לקומה העליונה בכל זאת. היה לה נדמה שהחושך כל כך מוחשי שכמעט אפשר לתפוס אותו. ריאן צעד צעד נוסף לעברה. כעת הוא היה קרוב עד כדי כך שהיא יכלה להריח את ריח הזיעה החמוצה והדאודורנט נודף מגופו. ריח נוסף עמד באוויר - הפחד של גוון. "אני לא באמת בת עשרים וחמש," לחשה.
"אני יודע," ריאן אמר, קולו רגוע מדי. השקט שלפני הסערה. הוא התקרב לגוון צעד נוסף, והיא נרתעה. "אבל אמרתי לך, אני לא בגיל שלך." פאניקה התגנבה לקולה והיא שנאה את עצמה על כך.
"זה בסדר." הוא הניח יד חמימה על כתפה החשופה, אצבעותיו מתחפרות בעורה. היא הייתה לכודה כעת באחיזתו, כמו פרפר עדין שנתפס ברשת של עכביש. באפלה היא ראתה את קווי המתאר המטושטשים של שפתיו מתקרבים אל פניה, ולרגע קפאה. היא הגישה את הזיעה ניגרת ממצחה, את האיפור מכסה את האימה שעל פניה, את האוויר החם מעקצץ על עורה. היא כבר לא הייתה קפואה יותר. גוון הדפה את ריאן בעוצמה שלא ידעה שיש בה. היא כשלה במורד המדרגות, מדלגת על שתיים בכל פעם. היא הבחינה במעורפל בכמה מבטים מודאגים נפנים לעברה, אבל רוב הלקוחות בבר לא הבחינו בקיומה.
כשישבה במונית בדרך חזרה לביתה - רועדת למרות מזג האוויר השרבי - הנהג שאל אותה אם הכל בסדר. "כן," ענתה בשקט, בחוסר בטחון. אבל כשנכנסה למיטתה זמן קצר לאחר מכן - עדיין עם האיפור והבגדים המטונפים לגופה - היא יכלה לחשוב רק על מילה אחת: לא, לא, לא.
בוקר אחרי זה גוון התעוררה לכאב ראש איום, וכאב גדול עוד יותר בנשמה. בראש פועם היא דידתה לחדר האמבטיה ושטפה את האיפור מפניה. היא פשטה מגופה את הגופיה הלבנה, שכבר הייתה מוכתמת מיין ומשנאה, והשליכה אותה לפח הזבל. גוון אמרה לעצמה שהכל היה בגלל הגופיה והאיפור, ובעיקר בגלל האלכוהול. אבל עמוק בלב היא ידעה דבר אחד: הכל היה בגללו.
גוון הציצה בעצבנות את הטלפון הנייד שלה וסיננה קללה למראה תיבת ההודעות הריקה. אי אפשר לסמוך על אריאל, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא קבעה מפגש ובסוף לא באה.
"אני אלך אם היא לא תתקשר בעשר דקות הקרובות," גוון מילמלה לעצמה. הבר היה רועש מדי: חבורת צעירים קולניים צועקים בשולחן בפינה, הטלוויזיה משדרת משחק כדורגל, זוג אוהדים מתווכחים על המשחק של אתמול, והבחור שישב לידה זימזם לעצמו שיר.
הבר היה חנוק מדי, קלסטרופובי. גוון קמה בחוסר יציבות ומיהרה לשירותים. השירותים היו נקיים משציפתה - רק כמה גלילי נייר טואלט מפוזרים על הרצפה ומגבון מלוכלך בפינה. באמצע הקיר ניצבה מראה מעוגלת, המסגרת המקושטת שלה נדמתה מפוארת מדי למקום. גוון בחנה את הבבואה המשתקפת מולה במראה: אישה צעירה וצנומה למראה. האישה במראה לבשה ג'ינס צמוד וגופיית סבא לבנה שחשפה כתפיים בהירות להחריד. היא נעלה מגפיים עם עקב קטן ושיחקה בהיסח דעת בשערה הכהה. גוון התקשתה להאמין שזו ההשתקפות שלה. היא כבר התרגלה לראות במראה דמות שפופה שמתחבאת מאחורי חולצות רחבות, אבל היום הדמות הזו התחלפה באישה אחרת. האודם הכהה שנמרח על שפתה וכמות נכבדת של מסקרה היו כמו מסכה שמכסה את פניה. לעזאזל עם אריאל, כל זה היה רעיון שלה. גוון שטפה את פניה במים חמימים מהברז - נזהרת שלא להרוס את האיפור - וחזרה מעט רעננה יותר אל הכיסא בבר.
היא עיינה בתפריט המשקאות וסיננה נשיפה ארוכה של תסכול; עולם המשקאות היה זר לה. היא שמעה במעורפל את הבחור לידה מדבר, ורק אחרי כמה שניות מביכות הבינה שהוא פונה אליה.
"סליחה?" שאלה בנימוס.
"אמרתי שכדאי לך להתחיל עם בירה. את יודעת, שלא תשתכרי ישר על ההתחלה."
לאחר היסוס קל גוון החליטה להקשיב לו והזמינה בירה. הבירה הייתה מרה להחריד, וגוון השתנקה מעט. הבחור לידה חייך לעברה, "אולי בירה זו טעות. רוצה לנסות לטעום מהמשקה שלי?"
גוון שוב היססה, אבל לאחר רגע או שניים הבינה שאין לה מה להפסיד. גוון לא זיהתה את המשקה, אבל היה לו מראה מפתה, ממש כמו לבחור עצמו. מיליון זיקוקים התפוצצו בפיה כשלגמה לגימה זהירה מהמשקה. בניגוד לבירה, במשקה הזה ממש הרגישו את האלכוהול. גוון חייכה, ולגמה לגימה נוספת.
"אני רואה שאת אוהבת את זה," הוא הרים יד למלצר והזמין כוס נוספת.
גוון לא הספיקה לומר לו שהיא מעדיפה לשלם על עצמה.היא הגניבה שוב מבט חטוף למסך הטלפון, אריאל עדיין לא חזרה אליה, כנראה שהיא לא תגיע בכלל. גוון כיבתה את הטלפון בתיסכול וקמה בכבדות מהמושב. יד חסונה לפתה את ידה בתרם הספיקה להתרחק, מונעת ממנה לזוז. "את לא מתכוונת להישאר עוד קצת?" הבחור שאל.
גוון כבר רצתה ללכת, אבל הרגישה שהיא חייבת לו עוד כמה דקות; לפחות על המשקה שקנה לה. היא התיישבה בחוסר רצון. "רק כמה דקות."
כמה דקות הייתה שתיקה מביכה, ואז: "אני ריאן."
"גוון."
"שם יפה," ריאן אישר, חושף שני טורים של שיניים צחורות מדי. "גוון, בת כמה את?"
"עשרים וחמש," שיקרה, שונאת את עצמה על כך שהיא מרגישה צורך להעלות את גילה בשלוש שנים. ריאן נראה בן עשרים וחמש, גוון הניחה. הוא היה שרירי כמי שמתמיד ללכת לחדר כושר והייתה לו בלורית שיער בהיר. היו לו תווי פנים שבדרך כלל רואים רק על פני דוגמנים בשערי מגזינים - מודגשים וממזריים. הוא נראה טוב, אפילו יותר מטוב.
"אני בן עשרים ושש," ריאן אמר, וגוון שוב הצטערה על ששיקרה בנוגע לגילה. הוא הניח את ידו בעדינות על ידה והזמין לה משקה נוסף. המשקה שרף בגרונה של גוון, אבל הפעם היא המשיכה לשתות. ההשפעה לא הייתה מיידית, אבל לאט ובהתמדה הראייה שלה החלה להטשטש, וריאן נדמה נחמד יותר. חמש דקות הפכו לעשר, ועשר הפכו לעשרים, ועשרים הפכו להרבה יותר.
"את בסדר?" הוא לא נשמע מודאג באמת.
"ברור," גוון חייכה אליו. "כמה- כמה כבר שתיתי?"
"חמישה שוטים, אני חושב," ריאן לא נשמע בטוח והיה ניכר שלא באמת אכפת לו. "האור חזק לך, נכון? רוצה לעלות למעלה?" הוא הצביע אל נקודה מרוחקת בקומה השנייה. הוא התחיל להוביל אותה במעלה המדרגות מבלי לחכות לתשובה, מושך בפרק כף ידה.
גוון ידעה במעורפל שלא כדאי ללכת למקום מבודד עם אדם שבקושי הכירה. היא נשארה נטועה במקומה. "אני שיכורה," הסבירה.
"יותר כיף כששיכורים," ריאן הבטיח. הוא שחרר את אחיזתו, יודע שגוון תעקוב אחריו ממילא.
המדרגות היו חלקות מעט, והיא נאלצה להעזר במעקה כשעלתה. המעקה לא היה קריר וחלק כמו שציפתה, אלה דביק ומחוספס. לפתע גוון רצתה להשאר שם לנצח, ללפות את המעקה ולא לעלות את המדרגה האחרונה. אבל היא עלתה עד לקומה העליונה בכל זאת. היה לה נדמה שהחושך כל כך מוחשי שכמעט אפשר לתפוס אותו. ריאן צעד צעד נוסף לעברה. כעת הוא היה קרוב עד כדי כך שהיא יכלה להריח את ריח הזיעה החמוצה והדאודורנט נודף מגופו. ריח נוסף עמד באוויר - הפחד של גוון. "אני לא באמת בת עשרים וחמש," לחשה.
"אני יודע," ריאן אמר, קולו רגוע מדי. השקט שלפני הסערה. הוא התקרב לגוון צעד נוסף, והיא נרתעה. "אבל אמרתי לך, אני לא בגיל שלך." פאניקה התגנבה לקולה והיא שנאה את עצמה על כך.
"זה בסדר." הוא הניח יד חמימה על כתפה החשופה, אצבעותיו מתחפרות בעורה. היא הייתה לכודה כעת באחיזתו, כמו פרפר עדין שנתפס ברשת של עכביש. באפלה היא ראתה את קווי המתאר המטושטשים של שפתיו מתקרבים אל פניה, ולרגע קפאה. היא הגישה את הזיעה ניגרת ממצחה, את האיפור מכסה את האימה שעל פניה, את האוויר החם מעקצץ על עורה. היא כבר לא הייתה קפואה יותר. גוון הדפה את ריאן בעוצמה שלא ידעה שיש בה. היא כשלה במורד המדרגות, מדלגת על שתיים בכל פעם. היא הבחינה במעורפל בכמה מבטים מודאגים נפנים לעברה, אבל רוב הלקוחות בבר לא הבחינו בקיומה.
כשישבה במונית בדרך חזרה לביתה - רועדת למרות מזג האוויר השרבי - הנהג שאל אותה אם הכל בסדר. "כן," ענתה בשקט, בחוסר בטחון. אבל כשנכנסה למיטתה זמן קצר לאחר מכן - עדיין עם האיפור והבגדים המטונפים לגופה - היא יכלה לחשוב רק על מילה אחת: לא, לא, לא.
בוקר אחרי זה גוון התעוררה לכאב ראש איום, וכאב גדול עוד יותר בנשמה. בראש פועם היא דידתה לחדר האמבטיה ושטפה את האיפור מפניה. היא פשטה מגופה את הגופיה הלבנה, שכבר הייתה מוכתמת מיין ומשנאה, והשליכה אותה לפח הזבל. גוון אמרה לעצמה שהכל היה בגלל הגופיה והאיפור, ובעיקר בגלל האלכוהול. אבל עמוק בלב היא ידעה דבר אחד: הכל היה בגללו.
אנונימית
סליחה אין לי כוח לקרוא
זה ממש מוצלח!
^אלפקה שולה, אז למה להגיב אם לא קראת?
^אלפקה שולה, אז למה להגיב אם לא קראת?
האמת באתי שנייה לראות מה זה ולא היה לי כוח לקרוא
קראתי קצת ואז לא הפסקתי
התוכן מעניין אבל צורת הכתיבה יכולה להשתפר קצת יותר
קראתי קצת ואז לא הפסקתי
התוכן מעניין אבל צורת הכתיבה יכולה להשתפר קצת יותר
וואו זה מדהים!!
וואו אני ממש אהבתי. באמת. את ההתחלה לדעתי צריך לתקן קצת אבל חוץ מזה זה מהמם.
שואל השאלה:
זו התחלה טובה יותר?
גוון הציצה בעצבנות את הטלפון הנייד שלה וסיננה קללה למראה תיבת ההודעות הריקה. אי אפשר לסמוך על החברות שלה, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהן קבעו איתה ובסוף לא באו.
"אני אלך אם הם לא יתקשרו בעשר דקות הקרובות," גוון מילמלה לעצמה. היא תיעבה מקומות רועשים, ואזניה פעמו במחאה כנגד הבר הרועש: חבורת צעירים קולניים צעקו בשולחן בפינה, הטלוויזיה שידרה משחק כדורגל, זוג אוהדים התווכחו בצד על המשחק של אתמול, ועל כל אלו נוספו רעשי דיבור ולגימות קולניות.
זו התחלה טובה יותר?
גוון הציצה בעצבנות את הטלפון הנייד שלה וסיננה קללה למראה תיבת ההודעות הריקה. אי אפשר לסמוך על החברות שלה, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהן קבעו איתה ובסוף לא באו.
"אני אלך אם הם לא יתקשרו בעשר דקות הקרובות," גוון מילמלה לעצמה. היא תיעבה מקומות רועשים, ואזניה פעמו במחאה כנגד הבר הרועש: חבורת צעירים קולניים צעקו בשולחן בפינה, הטלוויזיה שידרה משחק כדורגל, זוג אוהדים התווכחו בצד על המשחק של אתמול, ועל כל אלו נוספו רעשי דיבור ולגימות קולניות.
אנונימית
אללה מעאק איך הצלחת לכתוב כל כך הרבה...