הייתי טומבוי.

בכיתה ב' לא ממש היו לי חברות אז התחלתי לשחק עם בנים. ורק עם בנים.
הם הפכו להיות החברים הכי טובים שלי, וזה התקדם לאט לאט.
בהתחלה סתם שיחקנו.
ואז קראתי להם בשמות חיבה.
ואז ליטפתי להם את השיער.
ואז חיבקתי אותם. כל הזמן.
והתחלתי להתלבש כמו בן ובקשתי שידברו אליי בלשון זכר.
ואז בכיתה ה' השתנתי למה שאני עכשיו. מאוד נשית.
ועכשיו כל פעם שמדברים איתי ואומרים לי ''היי זוכרת שפעם ליטפת לי את השיער'' ואני ישר מכחישה ומתביישת בזה....
אני אמורה להתבייש בזה?
כי זה לא שעשינו משהו חמור בסך הכל הייתי איתם שנתיים...