משהו שכתבתי אתמול בלילה אחרי שאכזבתי את עצמי וכנראה שאכזבתי עוד מישהו שהיה לי ממש כיף לדבר איתו.. מה אתם חושבים?

*רציתי לשלוח לו את זה אבל הבנתי שזה סתם יהיה מביך*

*אתם תבינו על מה זה אחרי שתקראו*

בטח הרסתי הכל.. אבל תבין, קשה לי עם זה שאני יותר קטנה מכולם.. מתי שכולם מסביבי אומרים שהם בני 14 אני צריכה להגיד "עוד מעט 14" ואז שואלים אותי "אז את בת 13?" והמספר הזה, הוא כמן השטן שלי. לא יודעת איך להסביר אפילו. אבל עזוב אתה בטח כמו כולם, אין מצב שתבין.
טוב תאמת? אתה לא כמו כולם. נשבעת שאיתך הכי כיף לי לדבר. אתה זה שמבין אותי הכי טוב בלי שאני מכירה אותך והודעה אחת הכי קטנה שלך יכולה להעלות לי חיוך. פאק.
אפשר לאבד את הרגשות? פשוט להעביר אותם? אני לא רוצה להרגיש יותר. פשוט לא בא לי. ז*ן על החיים.