איך הסצנה שכתבתי? (סתם עלה לי רעיון לסצנה אז כתבתי אותה)

גברת שחר, דניאל וענבל עומדים במסדרון ליד הכיתה.
ענבל: גברת שחר, מההתחלה בבקשה ולאט.
גברת שחר: הבחור הזה שכאן, דניאל וייס, לא מפסיק להתחצף ולהפריע לי.
דניאל:(מגלגל עיניים) אולי זה בגלל שהשיעורים שלך לא מעניינים בשיט.
גברת שחר: את רואה? והוא עוד ממשיך!
דניאל: אני בסך הכל אמרתי לך את האמת, זה לא אשמתי שאת לא יודעת להתמודד איתה.
גברת שחר:(צועקת) אתה חוצפן! מקומך הוא לא במקום הזה!
ענבל: אוקי, אוקי, אוקי. בוא נרגע, ננשום לשנייה. אני מבינה ששיעורי התנך של גברת שחר, לא מעניינים אותך, נכון דניאל?
גברת שחר: את באמת שואלת אותו את זה? חובתו הוא ללמוד. לא הכל כאן מתמקד במוזיקה.
ענבל: גברת שחר, תני לו לענות על שאלתי.
דניאל: כן המנהלת ענבל, השיעורים של עינת לא מעניינים אותי.
גברת שחר:(צועקת) עכשיו הגזמת, חוצפן! שמי בשבילך הוא גברת שחר, שחר! לא עינת!
ענבל: אוקי, הבנתי. דניאל מעכשיו אתה לא תלמד תנך עם גברת שחר.
דניאל:(באושר) יש, סוף, סוף. איזה אושר!
ענבל: אבל במקום זה, אתה תלמד שעות נוספות של מתמטיקה.
דניאל: מה? למה ש...
ענבל:(מתפרצת) אתה מבריז מכל שיעורי המתמטיקה וגם כשאתה מגיע אליהם, אתה מפריע ולכן, יקירי, במקום ללמוד עם גברת שחר תנך, אתה תלמד איתי, מתמטיקה.
דניאל:(מגלגל עיניים) שיהיה.
ענבל: גברת שחר, זה בסדר מבחינתך?
גברת שחר: כן גברת ענבל.
ענבל: יופי, אני שמחה שפתרנו את הבעיה הקטנה שהייתה לנו.
ענבל הולכת.
גברת שחר מביטה מבט עצבני על דניאל והוא מביט בה בהתחכמות.