יש לכם חרדות? אם כן, איזה וממה הן נובעות?

מבריכה, טבעתי פעם חס וחלילה

חרדה חברתית וחרדת נטישה

יש לי הפרעות חרדה ככה שיש לי מהרבה מאד דברים ולא יודע ממה זה

להישאר לבד בבית, או לבד בחדר, או לבד במעלית

אני פוחדת להחנק מהאוכל, כשאני אוכלת אני תמיד "דרוכה" ואני בחיים לא אוכלת ברוגע ולפעמים אני נלחצת ומקבלת מן שיגעון כזה, מתחילה לתפוס בדברים או כזה קמה בבהלה מאמצע שום מקום או שנגיד אם יש לי משהו ביד אז זה נופל ואני באמת לא שולטת על זה, ניראלי זה כמו מן רפלקס הגנה כזה מהתקף חרדה כי היו פעמים שכן נכנסתי להתקפי חרדה אחרי תקופה של התקפים כאלו אבל אז לאט לאט הרפליקסים חזרו ואומנם זה לא נעים ומביך ליד אנשים שאני פתאום נבהלת ותופסת לעצמי בשיער או משהו אבל לפחות זה לא התקף חרדה.
זה קרה לי כי בכיתה ז נחנקתי מפיצה בזמן שבבית היה מלא רעש ובלגן וכניראה הכול ביחד גרם לזה שאני אקבל התקף חרדה מהחנק ומאז יש לי מן טראומה ופוביה.

ולפני 4 חודשים התחילה לי תקופה של עוד חרדות, הלכתי עם חברה בעיר וצחקתי חזק ואז הרגשתי שאני לא נושמת (אני אסמטית אז קורה לי מלא פעמים שיש לי התקפים כשאני צוחקת) אבל באותו זמן נלחצתי ונכנסתי להתקף חרדה וזה גם עשה לי טראומה שבה ממש פחדתי לצאת מהבית ונמנעתי לאט לאט מכול הדברים שעשיתי פעם, פחדתי לצאת מהבית כי פחדתי ששוב יהיה לי התקף אסטמה ושוב לא אנשום ואקבל התקף חרדה או אסטמה והיה פעם אחת שכן יצאתי בכול זאת מהבית והלכתי לעשות אימון באחריי ובאמצע הריצה קיבלתי התקף חרדה קשה בגלל שקתת התנשפתי וזה דפוק כי תמיד הייתי עושה ספורט, השתמשתי קצת במשאף וזהו ובקיצור מאז כול פעם שאפילו רק הייתי בהליכה שזה לא כזה מאמץ וכשהרגשתי שקצת קשה לי לנשום כי מן הסתם זה מאמץ אז זה עשה לי טריגר וגרם לי להתקפי חרדה ונמנעתי מהכול ובאמת פחדתי לצאת מהבית בלי כדור לוריבן שירגיע אותי שלקחתי איזה שבועיים ובקיצור היה קשה אבל בזמן האחרון התחלתי להתגבר על זה בזכות זה שאני עושה הליכות ארוכות ומתאמצת יותר, תמיד הייתי מתאמצת והכול היה בסדר ובאמת הייתי בכושר ולא עשיתי במשאף פעמיים בגלל איזשהי הליכה אבל עכשיו אני באמת מנסה לחזור לעצמי ובאמת להכנס לכושר ולא לתת למוח לנצח אותי ואני עושה את זה בזכות שירים באוזניות ובמקום ללכת ולחשוב על זה שאני פוחדת מההתקף אז פשוט להתרכז בשירים ואז המוח לא חושב על כלום ואז זה נותן ביטחון שאני יכולה לעשות את זה ולהבין שהכול במוח כי תמיד הייתי בכושר ותמיד הייתי אסמטית אבל לא בצורה קיצונית ובזמן האחרון איבדתי את עצמי וכניראה כול זה קרה בגלל תקופה של לחץ נפשי של סוף יב ועזיבה מהפנמייה ולקחתי את זה קשה ברמה שהנפש כבר הושפעה מהלחץ שלי.

אה וכול זה קרה לדעתי בגלל אלימות שחוויתי בתור ילדה מאבא שלי, ניראלי שזה מאוד השפיע עליי.
וניראלי שקיבלתי ממנו בירושה את הנטייה לחרדות כי גם לו יש התקפי חרדה אז יש מצב זה בגנים וזה גרם לזה להתפרץ ממש בקלות.
וזהו סליחה על החפירה.

חרדה חברתית. אני נכנסת לחרדות גם כשאני מאבדת שליטה ויוצאת מאזור הנוחות שלי באופן כללי

חרדה מהעתיד, מהזדקנות, ממוות