שמעו שאני לא יודעת מה לעשות ואשמח לדעתכם.

התחלתי מכינה קדם צבאית וממש התבאסתי מהאנשים, כאילו כן יש אנשים ממש טובים אבל גם יש כאלה שממש לא, וזה הגיוני שזה ככה כי בכול מקרה יהיה טוב ויהיה רע אבל אני מרגישה שאני ממש נגעלת מחלק מהבנות כאן, תמיד שאמרו לי שבנות מגעילות ואף פעם לא הבנתי את זה עד עכשיו, יש מלא דרמות וריכולים וצביעות וסכסוכים בזמן שאצל הבנים כולם חברים ובלי כול הדרמות האלה וזה פשוט הזוי. הייתי בבועה שלי עם חברות באמת עם לב טוב ופתאום אני מגיעה למקום עם אנשים ממש שונים ממה שאני מכירה ואני מרגישה פשוט נחמדה מדי לעומתן, כאילו כן יש גם בנות עם לב טוב אבל קשה להתעלם מאלה שלא, מכאיב קצת בלב לחשוב שעזבתי הכול בשביל זה ואני מתחילה להרגיש שלא שווה את זה,אני גם מרגישה די לבד ולא שייכת ועדיין לא מצאתי את המקום שלי ואני אוכלת את עצמי על זה ובוכה מזה כמעט כול יום ומרגישה שהבאתי את זה על עצמי, קשה לי להפתח לכולם ולהיות דומיננטית ובדרכ אני מתחברת אחד על אחד וכן יצא לי כמה שיחות טובות אבל זה עדיין הפך אותנו לחברים והם יעדיפו את האנשים האחרים, אני יודעת שצריך שזה גם יהוא ממני וליזום ולגשת והכול ואני משתדלת אבל זה פשוט קשה וזה מאמץ וזה עוד יותר קשה לראות שלכולם זה הולך בקלות וזה צורם בלב להרגיש לבד ותבינו שזה רק שבוע אבל זה הרגיש אשכרה חודש, אני יודעת שיש עוד מלא זמן אבל לא רואה טעם לחכות ומצד שני לא בא לי לוותר ככ מהר אבל קשה לי.
חלק מהאנשים ממש מגעילים ורכלניים ונתקלתי בזה מלא (אני נגיד בחיים לא מרכלת או לפחות שופטת מבלי להכיר וגם אם כן אני בחיים לא מדברת על זה כי למה להיות מגעיל?). וגם בכללי מרגיש לי כמו בזבוז זמן וכול יום שם מרגיש לי כמו איזה שבוע.
אני כן רוצה לנסות עוד אבל לא טוב לי ומצד שני לא יודעת מה אעשה אם עצמי אם אצא כי די בניתי על זה.
בקיצור אשמח לעזרה או סתם לחיזוקים, ואני לא רוצה לצאת בכיינית כי כן קשה אבל לפחות הבנתי שאסור להיות תמימים ולמדתי כמה דברים אבל עדיין זה קשה.