תשובה אחת
הייתי בפנמייה ובדיוק השנה סיימתי.
1. מבחינה חברתית זה מן הסתם תלוי בילדים אבל בעיקרון בהתחלה באמת קצת קשה ומוזר כי הייתי רגילה לחיות בבית ולהסתגר עם עצמי בחדר ואז הגעתי לפנמייה שזה מלא אנשים ורעש ואקשן ולקח לי איזה חודשיים להתרגל אבל בסוף מתחברים לאנשים והם נהפכים כבר לכמו אחים שלך כי אתה פשוט חי איתם וברגע שהגעתי לבית תמיד הרגשתי כמו ריקנות כזאת של ממלא רעש ואנשים וכיף פתאום להיות בבית ולהרגיש שאני לא עושה עם עצמי כלום שזה מוזר כי לפני שהגעתי לפנמייה ממש אהבתי את זה.

2. זה גם תלוי בפנמייה עצמה.
אני הייתי בפנמיית רווחה שזה די בחינם, אולי 150 שקל בשנה וגם זה לא חייב.
פנמיות רגילות זה באמת תלוי, אולי כמה מאות בחודש אבל פשוט תבדקי את זה עם המקום שאת רוצה ללכת אליו ואולי גם אפשר לבקש הנחה או משהו.

3. בפנמייה שאני הייתי בה רק גרנו בה וכול אחד הלך לבצפר משלו אז אין לי מושג איך לענות על זה אבל אני מתארת לעצמי שזה אינטנסיבי להיות עם אותם אנשים גם בבצפר וגם בפנמייה כי זה ממש לחיות איתם 24/7 אבל ברגע שזה אנשים שאתה אוהב וכיף לך איתם אז זה ניראלי יכול להיות ממש כיף ואתם באמת תחוו מלא דברים ביחד.

4. אני הייתי במקום שנקרא כפר ילדים, זה פנמיית רווחה אז לא יודעת אם אפשר להמליץ על זה כי זה בטח לא הכיוון שלך אבל זה כן מקום מדהים אבל זה קונספט שונה כי חיינו בצורה שונה (אצלנו במקום שזה יהיה מחולק לבניינים עם חדרים של אותם שכבות גיל זה היה לרוב מלא גילאים מעורבבים יחד באותו בית ו2 מדריכים גרו איתנו ביחד בבית. חח אבל זה כבר נושא אחר סליחה על הפירוט).

בקיצור כן הייתי בפנמייה אבל חוויתי אותה אולי בצורה קצת שונה אבל כן אני חושבת שזה ממש חוויה.