יש לי ילדה בכיתה ואני חושבת שהיא חולה בסרטן

אל תשאלי אותה לבדך

עדיף שלא היא בטח מאוד עצובה

שואל השאלה:
היא לא נראתה עצובה בכלל....

אולי היא יודעת להסתיר רגשות
ובכל מקרה אם אני הייתי חולה בסרטן לא הייתי רוצה שילדים בכיתה שלי יתחילו לשאול שאלות

תנסי לשים את עצמך במקום שלה...
זה בטח לא פשוט להיות חולה בסרטן

שואל השאלה:
כן,אבל היא לא ילדה רגילה,היא הגיעה מכיתה טיפולית והיא לא בדיוק נורמלית,אני חושבת שיש לה מחלת נפש או אוטיזם כלשהו,אני לא בטוחה אם היא יודעת בכלל מה זה סרטן.היא מאוד ילדותית המובן כלשהו,היא לא מחוברת למציאות

זה לא משנה, אפילו אם היא לא כל כך מודעת למה זה סרטן וכד', זה לא אומר שהיא לא מרגישה כאב, לחץ, חרדה, או אפילו מתביישת מהמחלה.
את לא צריכה לדבר איתה על סרטן, אלא פשוט לשאול אותה שאלות כאלה (בסגנון הזה, ובהנחה שאת רוצה):
-אמרת שעברת ניתוח, את בסדר? את צריכה עזרה כלשהי?
-היי, את מרגישה טוב, כאילו אחרי הניתוח?
-היי, את יודעת שאני תמיד פה בשבילך נכון? כי מאז שחזרת את נראית קצת עצובה/שונה/...
בתכלס כל אחד יודע מה מתאים לו אבל הבנת את הרעיון...

אה יש הפרעה נפשית שתולשים את השיער בלי כוונה! אולי זה זה.

תדברי על מחלת הסרטן עם חברות שלך לידה ותגידי אימאלה סרטן שלא יהיה לאף אחד ואז תסתכלי על הבעת הפנים שלה

שואל השאלה:
אין לה את זה....