יש לי סיבה מוצדקת לכעוס עליה או שזה אנוכי? טיפה ארוך אודה אם תקראו

נמצאת בפנימייה, ביקשנו במיוחד מהמדריכה להיות ביחד בחדר למרות שלא הייתה לנו זכות בחירה. יצאנו בחדר ביחד. היא החברה הכי טובה שלי פה ותכלס היא זו שאני יודעת תמיד שיש לי עם מי ללכת לארוחות וללכת לדבר עם אנשים. יש לי פה עוד חברים אבל לא ברמה הזו. שלושה ימים לפני היא הודיעה לי שהיא לא מגיעה. או יותר כמו- היא עדיין לא בטוחה שהיא מגיעה. רק יום לפני היא אמרה לי שבטוח לא. ובלי תשובה למתי היא תחזור.
היא אומרת שהיא לא רוצה לחזור ללימודים עכשיו וזה לא בשבילה עכשיו והתירוץ העיקרי הוא כי לא בא לה. היא לא מוכנה לכל הלחץ הזה..
שתי הבנות האחרות שיצאו בחדר חברות מאוד טובות, הן נחמדות והכל ואני מרגישה בחוץ. רע לי, לא כיף לי.
בקפסולות של הכיתה אני גם לבד ולרוב אני מתבודדת בחדר כי אין לי אומץ ללכת לבד ולדבר עם אנשים. החברות שלי מהחדר הקודם שהן גם חברות טובות קיבלו חדרים ממש טובים עם חברות נוספות שלהן ואני מרגישה שרק אני נדפקתי.
לא כיף לי בחדר אחרי ששנה שעברה הזמן הכי כיף היה לי בחדר.
אני פה יומיים וזה מרגיש כמו שבוע, גם ככה מאוד מאוד קשה לי לחזור עכשיו לשגרה והמצב הנפשי שלי לא טוב.
אני מרגישה שהיא לא מבינה אותי ואפילו לועגת לי גם אם זה לא בכוונה. היא לא נותנת לי תשובות למתי היא תחזור ואומרת שיש עוד זמן ושהיא עוד תחליט. באמת שזה מבאס בטירוף וכל מה שאני רוצה זה שבחדר יהיה לי את המקום הבטוח ואין לי את זה. אני מרגישה שוב במרדף לא להיות לבד ואני מתגעגעת הביתה. כל הרגשות מתערבבים לי.
מה אני יכולה לעשות? האם מוצדק שאני עצבנית עליה?