משהו מעט עמוק- אעריך אם תשקיעו ותקראו

לדעתי צריך לקחת סיכון ולתת לאנשים הנכונים לעזור לך.

אמ מבינה שאני התכוונתי לטוב, לפעמים צריך לקחת סיכון ולתת לאנשים לעזור לך, לגבי פגיעות גם צריך לדעת איך לעבור את זה.

זו תכונה ממש טובה כי היום לצערנו אי אפשר לסמוך על אף אחד גם לא על עצמנו אני גם באופן אישי קר ואדיש לאנשים ולא ממש אכפת לי מהם כי הם לא מעניינים אותי ולא חלק ממני

"מישהי שכשקשה לה היא לא תראה לאף אחד" ליטרלי עכשיו את עושה את זה

ולגבי השאלה פשוט תסמכי על אנשים

להפגע זה לא משהו רע זה קצת כואב אבל לומדים אני בנדם ממש פתוח ואני רק מתאכזבת אבל אני קמה על הרגליים הייתי רוצה להיות יותר סגורה אוליי את יכולה לעזור לי

גם אני ככה
יום אחד תמצאי מישהו שתסמכי עליו מספיק

מבינה אותך לגמריי.
הרצון להתמודד לבד עם הכל מגיע לפעמים מתוך מקום שהבן אדם מרגיש שהוא מכביד מידי על האחר אם יספר לו את מה שעובר כמו שציינת על עצמך.
זה לגיטימי להרגיש ככה.
יש אנשים שנוטים להסתגר ולהתכנס בעצמם כאשר הם חווים תקופה לא טובה / טלטלה בחיים שלהם
נכון, לבקש ולקבל עזרה זה לא דבר רע, ההפך מזה אפילו.
כשמבקשים עזרה צריכים להיות נכונים לקבל אותה כי אחרת אם תיכנסי לטיפול / כל עזרה אחרת כשאת לא מוכנה לשתף איתה פעולה ב 100 אחוז, חבל גם לך וגם למטפל על הזמן.
כי במקום לטפל באמת במה שצריך לטפל בו ולדבר עליו, את תספרי את מה שהמטפל רוצה לשמוע ולא את הקושי המרכזי. (מניסיון.)
אני מבינה את המקום שלך שאת אומרת לעצמך שאת יכולה לבד ומרחיקה אנשים כדי לא לקבל עזרה מהם. אבל לפעמים העזרה צריכה לבוא מעצמך.
את יכולה למצוא דרך מסויימת לפרוק את מה שיושב לך על הלב ודרכו לטפל בעצמך .
כמובן שכל מקרה לגופו וזה תלוי באיזה מצב זה נמצא אבל אם לא תירצי לעזור לעצמך, אף אחד לא יוכל לעזור לך.
תיהיי נכונה למצוא את הדברים שעוזרים לך לעבור תקופות קשות, עם הזמן, אולי את תצליחי לבקש ולהתמסר לטיפול אמיתי.
אני מדברת מתוך מקום שאני עברתי כל טיפול אפשרי, ולא התמסרתי לשום טיפול כי לא באמת רציתי לתת להם לעזור לי.
אבל זה עזר לי בדבר אחד- היום, אני מיישמת את כל מה שנאמר לי אי פעם לגבי המון דברים בחיים שלי.

היה קורס שעשיתי שהוא חצי טיפולי ונקרא dbt, לא הייתי צריכה לדבר בו או להשתתף או לפתוח את מה שאני מרגישה או מה עובר עליי, רק להקשיב ולהיות מרוכזת.
זה הדבר היחידי שעזר לי מבין כל מה שניסיתי. (ממליצה עליו מאוד!!)

אני לא חושבת שאם תיתני לאנשים שבאמת אוהבים אותך ורוצים רק בטובתך להתקרב אלייך את תיהיי פגיעה יותר. כי הם ידעו לחזק אותך במקומות האלה, שבהם את צריכה אותם.
לשמור לעצמך כל הזמן ולהיות מאופקת זה תמיד בסוף מתפוצץ. ולכן לא הייתי לוקחת את זה כאופציה.

אני כאן בשבילך אם את רוצה לשתף / לדבר :)

אני כמוך
מצד אחד את שומרת הכל לעצמך ומתמודדת לבד למרות שזה ברור שאם תשתפי בן אדם קרוב את תרגישי יותר הקלה, אבל מצד שני היתרונות. את לא נותנת לאנשים קלפים עלייך.
אנחנו צריכות למצוא את האמצע בבוטום ליין

להפתח ולהפגע כמו שאמר עידן רייכל "לא לפחד להתאהב גם אם יישבר הלב" (דוגמא) פשוט ללכת על זה ולתלוש את הפלסטר
זה יגיע במוקדם או במאוחר מחבר/בן זוג
ולכן עדיף שיבוא ממך

אני אקדים ואומר, שהיכולת שלך, לזהות בעצמך תכונות אופי, ולנתח אותם לעצמך ולחשוב על היתרונות והחסרונות שבהם, זה יכולת נפלאה.
היכולת להתבונן בעצמנו, באופי שלנו,
להסתכל עליו בצורה חיצונית ולבקר ולהעריך אותו,
זו יכולת שמאפשרת לנו לראות את עצמנו כמו שאנחנו באמת, ומשם להעריך / לשפר בהתאם.

לגבי מה שאת אומרת, אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף.
את כותבת, שיש בזה יתרון כי כשתתני לאנשים להתקרב את תהיי פגיעה יותר.
אני חושב שזו הסיבה שאת לא רוצה להפתח מלכתחילה, יש בך פחד מלחשוף את עצמך לאחרים, כי כשאת נפתחת את פגיעה יותר.
את לא רוצה שמישהו ינצל את האמון שאת נותנת בו כדי לפגוע בך, וזה לגיטימי.

אבל קודם כל, לא כל פעם שאת מאפשרת למישהו לעזור לך זה אומר שאת נפתחת.
לבקש עזרה, זה לא בהכרח לפתוח את כל הלב שלך בפני אדם אחר, אלה פשוט להכיר בעובדה שכרגע את צריכה עוד מישהו שיעזור לך בנושא מסויים.

והאמת היא שמי שלא מעיז לא מצליח.
גם אם לבקש עזרה זה הופך אותך לפגיעה,
זה בסדר, אפשר להיפגע בחיים,
אפשר לחוות, ולהבין על מי יותר צריך לסמוך,
ועל מי פחות צריך לסמוך, גם אם מישהו מנצל את האמון שלך לרעה זה לא אומר שכולם כאלה.
ועם הזמן תלמדי במי צריך לתת אמון.

מאחל לך המון המון בהצלחה (:

מצטרפת לשאלה

אתחיל בשאלה האם את צריכה להשתנות בקטע הזה.
לדעתי האישית - חד משמעית כן.
יכול להיות שזו טעות, אבל קשה לי להאמין, אנסה להסביר את עצמי על ידי דוגמה.
הכבישים והמכוניות נוצרו כדי שנוכל להתנייד בצורה הנוחה ביותר והמהירה ביותר, אבל הכביש כידוע לך הוא מקום מאוד מסוכן, קורות לא עלינו המון תאונות אבל אין אדם שאין לו צורך לצאת מחוץ לבית שלו - למקום כלשהו שאליו הוא מגיע עלי ידי חציית כביש אחד לפחות, אבל בהתחשב בזה שכל יום קורות תאונות, ובזה שהכביש ומעברי החציה מסוכנים האם נגיד "אוקיי מסוכן בואו לא נצא לעולם מהבית"?
לא.
נכון?כי הרי זה לא הגיוני לעצור את כל החיים בשביל *אם* תקרה תאונה.

ועכשיו לעניין שלך, כשלאדם קשה ורע, כשהוא מרגיש שהוא שוקע ולא מצליח להתגבר למרות שהוא מנסה, ממש ממש מנסה.
הרי אם הוא לא יבקש עזרה הוא ישאר באותו המקום נכון?
ומה היתרון בזה בדיוק?הרי את רוצה להתגבר על המכשול שאת עוברת, להתקדם הלאה ולא להיות תקועה באותו המקום ובשביל לצאת מהמקום שאת תקועה בו צריך לדעת לבקש עזרה או עצה איך לעשות את זה.
אנחנו אנושיים ולא מושלמים ויש לנו נקודת ראייה מוגבלת, ברגע שאדם אחר, עם גישה שונה וראייה של החיים בצורה שונה מגיע ושומע את הבעיה שלך יכול להיות שגם אם הוא לא יפתור אותה בשבילך הוא כן יתן לך משפט אחד שיקדם אותך צעד קטן קדימה.
הצעד הקטן הזה יכול לעשות הבדל כל כך משמעותי בשבילך.
בשביל הביטחון שלך - לדעת שאם תצטרכי תמיד תוכלי להיעזר באדם אחר מלבדך לא משנה מי.
נכון שזה חשוב לסמוך על עצמך, אבל יש זמנים שאין - חייבת עזרה מבחוץ.
בשביל המוטיבציה שלך - הצעד הקטן הזה נותן לך פוש לרצות להתקדם עוד ובמקום להתקע, לשקוע בדיכאון ובעצבים על מר גורלך ועל כך שאת תקועה במקום תוכלי לחייך להבין שיש תקווה ולהתחיל לעבוד.

יש יתרון נוסף בלשתף ולהיפתח, הרבה פעמים כשאת מדברת עם מישהו ומספרת לו, פתאום את מתחילה לראות דברים שלא ראית קודם כשדיברת בינך לבין עצמך בראש.
לשמוע את עצמך אומרת דברים גורם לתהליך המחשבה שלך להיות צעד קדימה.

תראי, אני לגמרי מבינה את הצורך שלך להיות בשליטה, להיות מוגנת בצמר גפן ולא להיפגע.
אבל דווקא מהפגיעות ומהקשיים בחיים את לומדת להיות חכמה יותר ובעלת נסיון רב יותר.
וזה משהו חשוב.

תני לאחרים לעזור לך, תני לעצמך לשתף, תתחילה בדברים הקטנים והשמחים, בדברים הכי טיפשיים ולאט לאט תלוי בקשר שלך עם אותו אדם תוכלי להיפתח בהדרגה, ברגע שאת בטוחה בקשר שלך עם מישהו (בכלל לא מחייב רומנטי - כל קשר) את מתחילה להיפתח, את לומדת מתי את חופרת ומציקה ומתי מעמיסה.

מההכרות שלי יש אנשים שנולדו פשוט בשביל להקדיב ולייעץ, לא משנה כמה תחפרי את לא חופרת.
ויש אנשים (כמוני) שלוקחים ללב דברים וקשה להם לשמוע רע 24/7 ולכן עם אנשים כאלה את צריכה ללמוד שיהיה מינון נכון בכמות הרע שאת מדברת איתם וזה כבר לומדים מהכרות של הבן אדם.

אם יש לך עוד שאלות, תרצי לדבר או כל דבר אני בפרטי.

אני גם לא משתפת בקשיים שלי
רק שנה שעברה התחלתי אחרי שההורים שלי לחצו עלי
נגיד בלימודים וכזה
פשוט הייתי מתמודדת עם זה לבד כזה
חשבתי שככה בערך זה אצל כולם וכן התמודדתי יפה מאוד עם רוב הקשיים אז אף פעם לא באמת טרחתי לספר
מסתבר שלא
בקיצור, עם רוב הקשיים שלי אני מתמודדת לבד
זה גם ככה עם כאב
אני ממש מתמודדת טוב עם כאב
כאילו כשאני אומרת שמשהו כואב לי, אז יודעים לקחת אותי לרופא
כי אם זה לא משהו שאני לא מסוגלת כאילו או נגיד ממש לא מרגישה טוב אני לא טורחת להגיד או לקחת כדור או משהו
(אבל תכלס גם בכללי כאילו בלי קשר לזה אני מתמודדת עם כאב יותר טוב מאנשים אחרים.)

גם אני ככה:(

וואו אני בול כמוך

זה נכון, אני כזו בעצמי, להרגיש פגיע ולא לתת לאנשים להיכנס לעולמך, קיימים לזה חסרנות ברורים אך יש גם היתרונות מובנים ורבים, זו המגננה, החומה שחוסמת מפגיעה, זה קשה, זה מאתגר, זה לוקח דברים רבים ממך, זה הופך אותך לרגיש יותר ופגיע יותר ועם זאת זה מונע ממך לחוות את זה.