צבא. ללכת עם הלב, ההיגיון או המסורת המשפחתית?

יצאו לי נתונים ממש טובים -
דפר 90
קבא 56
אבל פרופיל 64, לא קרבי.

אני מנגן 10 שנים קלרינט, לא שחצן, אבל אני תופס מעצמי נגן טוב. אז חשתי על תזמורת צה''ל (נרשמתי למיונים).
אבל יצאו לי נתונים שאני יכול ללכת למשהו בכיר וסודי במודיעין, שיכול לסדר אותי גם בחיים עם משכורת ועבודה טובה.
והמשפחה שלי כולם היו בחיל הים ואגם אני מאוד אוהב ים, אבל הפרופיל שלי לא נותן לי להגשים את החלום וללכת לחובלים.
רציתי ללכת לתפקיד הכי משמעותי שאפשר עם הנתונים שלי, משהו שמעורב במבצעים ולחימה מאחורי הקלעים או לדעת סודות מדינה וכאלה כמו מודיעין כזה, כאילו לנהל מבצעים וכאלה ולא להילחם, גם מעניין אותי אולי להישאר בצבא אחרי זה, לצאת לקצונה ולהיות איש צבא בחיים גם אחרי גיל 21. ובתזמורת צהל זה לא אופציה...
אבל אם אני הולך לתזמורת צהל, אז אני הולך לשרת עם חברים ואנשים שאני מכיר מהתזמורת העירונית, שירות קל ונחמד, שיתן לי להמשיך לנגן ולהיות עם חברים, אבל זה יומיות איזה 3 שעות ביום בצפון תל אביב וזה נראה קצת מעפן... כאילו לא תהיה לי חוויה אמיתית של צבא, אבל יהיה לי חברים ושירות קל. חברים שלי הולכים לתזמורת צה''ל, ואם אני הולך למשהו אחר אני הולך לבד וזה מלחיץ אותי.

****אה, נ''ב. אני לא רוצה להיות מוזיקאי בחיים הבוגרים, וכן הייתי רוצה משהו שיכול לכוון אותי בחיים הבוגרים****

מה כדאי לי לעשות?? לאן ללכת בצבא?