למה קשה לכם להכיר חברים

אולי אצלך זה קל,
אל תשפטי אנשים לפי זה כי יש כאלה שלא אוהבים/מצליחים.
אין סיבה לזה שהיית בודדה?

חוסר ביטחון אישי

מי אמר שקשה לי?
זה תלוי אם איזה אנשים לדעתי

אין לי ביטחון עצמי
ולרוב אני פשוט מרחיקה אותם ממני
אז זה קצת קשה לי.

שואל השאלה:
כן אבל רציתי לשמוע סיבות של אחרים^

אין לי בטחון עצמי.... אני טיפה מבין אותך למרות שעדיין לא התגברתי על זה

לא קשה לי

גם אני כזה shzuqme

איך הבנת את זה, ספרי לנו את סודותייך

^^אני חושב שצריך להיות מאוד מחובר לעצמך ולהשקיע בחיים שלך בהמון דברים שעושים לך טוב ועד אז הכל יעבור לך בקלות

שואל השאלה:
חחח האמת שהייתי כבר ממש נואשת לחברים
אז הלכתי לאיזו תנועת נוער וניסיתי ממש לחקור מה מעניין אנשים והייתי עם קצת אומץ להגיב הערות
ואז לאט לאט יותר קלטתי אנשים
שלוש פעמים אחרי המפגשים של התנועה יצאתי עם כמה מהם אבל לא היה לי אומץ לדבר איתם ולהציע לצאת שוב
בקיצור אחר כך הלכתי לאיזה משהו אחר בניסיון באמת להכיר אנשים שוב ואז גיליתי שזה גם קשור לתנועה הזאת חחח אז הם היו שם גם
ויצא שחיזקתי את הקשר ואני עד עכשיו יוצאת איתם
זה אשכרה עניין של גישה
פשוט ללמוד אנשים כל יום מחדש
ולקלוט שזה לא משנה אם אתה טועה מול אנשים
וזה לא משנה אם הם עצבניים עלייך לפעמים
יש לך נוכחות בעולם הזה ואתה צריך לדרוש אותה ולשים פס

אני פשוט לא אוהבת אנשים. בחיים לא היה לי חברים וכיף לי ככה.
בבית ספר בשיעורים אני פשוט מקשיבה ולא מדברת ,בהפסקות אני שומעת מוזיקה ומציירת,לפעמים אני יוצאת לקפיטריה וקונה לי חטיף ושומעת שיחות של אנשים ואז אני כותבת על זה סיטואציות מצחיקות,כשאני מגיעה הביתה אני מעסיקה את עצמי בדברים נגיד ציירתי על הקיר מלא ציורים מגניבים ממש מהפינטרסט,אני מציירת קומיקס,מנגנת ביוקליליי וגם יצא לי לכתוב כמה שירים ממש טובים לדעתי וככה אני עם עצמי ולבד וזה כיף לי,לא זוכרת את הפעם האחרונה שהיה לי משעמם. ואני גם מתלבשת איך שבאלי,אם הם מדברים שידברו,גם ככה אין לי שום קשר אליהם וזה גם מה שכיף בזה שהם אפילו לא מרגישים בנוח לבוא אליי ולהגיד מה שהם חושבים עליי כי הם בחיים לא דיברו איתי אבל אני כן שומעת דברים עליי,שאני מוזרה,שאני פריקית,אפילו המציאו שיש לי מחלת בדידות חח זה מצחיק דווקא, אבל אני ממשיכה בשלי ובנחת ובכיף שלי
אופס חפרתי

שואל השאלה:
זה נשמע ממש כמו משהו שהייתי כותבת פעם^
לא קובעת שאת מכחישה את החוסר בחברים או משהו, איך שאת מרגישה זה איך שאת מרגישה,
אבל אני מבינה את הקטע שאת רוצה להיות לבד בלי להרגיש שאת חייבת משהו לבן אדם שלידך, ואת כזה "פאק, הוא שופט אותי, אין לי כוח, למה הבאתי אותו"
פשוט בסוף זה לגמרי משתלם
כשאת מתנהגת בצורה נחמדה ואתם צוחקים ביחד וזה עם האנשים הנכונים, כאלה שאת אוהבת לשמוע את הקול שלהם ואת מה שיש להם להוסיף לשיחה, זה באמת ממש משתלם.

חרדות/אילמות סלקטיבית

אני יודעת שאין לי חברים ,אני לא מתכחשת אל זה
פשוט טוב לי ככה ,אולי זה קשור לזה שעברתי חרם ארבע שנים אז זה השתיק אותי או משהו אבל באמת טוב לי ככה גם אם זה נשמע מוזר,יש לי את המשפחה שלי (אנחנו חמישה ילדים) אז זה תמיד כיף ,פשוט בבית ספר אני שקטה ולא צריכה חברים

שואל השאלה:
אוקיי:)

קשה לי כי אין לי הרבה ביטחון עצמי ותמיד אני מפחד לפגוע או לצאת חסר טאקט

מישהו מוכן להסביר לי איך מכירים חברים?-

שואל השאלה:
הסברתי לך בעיקרון^

יש אנשים שיש להם חרדה חברתית

אין לי ביטחון עצמי לפתח שיחה שהיא לא עם חברים ממש טובים שלי

חברה שלי אמרה לי אותו דבר רק בלעג תוך כדי שהיא צחקה עליי ולא הפסקתי לבכות שעות
כשאת מרגישה לבד, לא יעזור להכיר חברים חדשים. גם אם כולם מסביבך לא יעזור.
אני לבד מכל הבחינות, עושים עליי חרם ושונאים אותי. יש לי אולי 3 ילדים שאני מדברת איתם בשכבה והם בכלל לא בכיתה שלי
כשבן אדם חדש בא לדבר איתי בקטע חברי אני ישר חושבת שהוא בא לצחוק עליי, לנצל לי את הכסף ולזרוק אותי ישר.
יש לי המון ביטחון עצמי וזאת אחת הסיבות ששונאים אותי, כי אני הולכת עם ראש מורם ולא משנה כמה יורדים עליי אני מחזירה בקטילות שלאנשים קשה לא לצחוק על אחרים מהם.
הכל זה בעיקרון מקנאה.
אבל כשאני מרגישה לבד, אז לא משנה כמה קטילות אני אתן ולא משנה לכמה אנשים אני אפתח, אני ארגיש לבד.
בעיקר מהפחד הזה, הקבוע, ששוב כל בן אדם שאני מתקרבת הוא מתרחק ממני ונשאב למערבולת של השונאים שלי.

ואת האמת? התרגלתי לבדידות
פיתחתי חרדת מבחנים, קשה מאוד שבעקבותיה התפרץ לי ההפרעות קשב וריכוז שלי שהתדרדרו.
קשה לי במבחנים ויש הרבה אנשים שיודעים מזה בעיקר כי רואים את זה מה בחוץ שלי, את העצבים שיוצאים לי בזמן המבחן. את הראש שלי שזז מצד לצד בעצבנות, את הלב שלי דופק מהר את הרגליים שלי שלא מסוגלות לעצור לרגע, את כמות הזיעה שיוצאת לי.
באותם רגעים כולם מפחדים ממני, כי אני בן אדם חזק והחרדות האלה מתפרשות אצלי כפחד מהכל, ופחד מתפרש אצלי בכעס.
יודעים לא להתקרב אליי. כשהיה לי חברים הם באו לנסות לעודד אןתי אחרי מבחן למרות שהזהרתי אותם שוב ושוב להתרחק ממני למה הם בסוף יפגעו והנה, נפגעו.
הם שונאים אותי עכשיו ואני שונאת אותם לא פחות בגלל שהחמירו לי את רמת החרדה.
טוב לי יותר לבד, עם האוזניות והספר בהפסקות, לשבת לבד כי כשחזרתי אחרי חודש וחצי שלא הייתי בבית ספר ניסו להושיב אותי במקום עם אנשים וכמה ילדים צעקו "אני לא רוצה שהיא תשב לידי כי ככה כי לא בא לי"
אז כן טוב לי הבדידות, אבל לפעמים עולה לי המחשבה, "מה היה קורה אם הייתי אחת מהבנות האלה שכולם רוצים להיות לידם?" ואז אני מנסה להשיג חברים ולהיות נחמדה מה שלא הולך לי, ואני נכנסת לדיכאון לאיזה שבוע ועובר לי כי כבר נעלמו לי הרגשות האלה וקשה להשפיע עליי במצב שלי

שואל השאלה:
כן, אחרי הכל חברים זו פשוט מניפולציה רגשית^

לא, לא , לא זה לא קשור לכך.
אני אוהב להיות בודד, פשוט שונא את הבדידות...

אממ קושי חברתי, אני אוהבת להיות לבד לפעמים למרות שאולי אני רוצה חברים.אני לא יודעת איך להכיר, גם אני לא בדיוק יודעת איך לגשת או לעשות את זה, יש לי קושי תקשורת, חברתי ואני לא מחוצנת קשה לי עם אנשים בכללי ואני לא יודעת מה או איך לעשות ואני קצת מוזרה, אוהבת להיות לבד עם עצמי ועוד כמה דברים.