אין מצב שמישהו יכנס לשאלה הזאת כי 4 לפנות בוקר אבל מי שיכול בבקשה שיכנס

תנסי להיפתח יותר לחברות אבל מובן שזה ככה בגלל כל מה שקרה לך

אני כאן בשבילך אבל אני הולכת לישון אני יעשה לך הודעה כשאני אקום בנתיים לילה טוב ומאוד מאושר ללא בכי שהיה לך ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤

יש לך רגשות פשוט כל המקרים שקרו לך פשוט חסמו את הרגשות שלך ובנו סוג של קיר שמונע ממך להוציא את הרגשות האלו. לי אישית זה נשמע כמו דיכאון. כמובן שאף אחד לא יכול לאבחן אותך נפשית על מה שעובר עלייך , יש סיכוי שפשוט נסגרת לתקופה מסויימת כי הנפש מנסה להגן על עצמה ורוב הסיכויים שעם הזמן את תחזרי להרגיש שוב. יש סיכוי גם שאת צריכה לפרוק אצל מישהו שאת סומכת עליו/מישהו מוסמך , זה אולי המחסום שמונע ממך להביע רגשות.

בואי פשוט לפרטי

שואל השאלה:
הקטע שאני לא חושבת שזה דיכאון, לא נראה לי שגם יש סיכוי שזה דיכאון כי אני רוב הזמן שמחה , כמעט כל הזמן, אני פשוט מדחיקה את העצב ולא נותנת לעצמי לבכות כדי לא להרגיש רע עם עצמי שאני בוכה. יש מצב שזה בגלל זה?

אני לגמרי מבינה, גם לי יש את התקופות האלה שאני פשוט צריכה זמן לעצמי ולהיות לבד בלי אנשים.
זה לגמרי נורמלי שאחרי כל מה שעברת את תרגישי צורך להתרחק ושאולי הרגשות שלך יתנתקו, ואני מאמינה שזה יעבור.
תנסי להתחבר יותר לאנשים ולדבר, אל תשאירי את עצמך לבד כי עם כמה שזה כיף לפעמים, זה לא הכי טוב שיש, כדאי שיהיה לך מישהו לפרוק לו, אפילו פסיכולוג, זאת לא בושה

אין ספק שעברת הרבה.. אני בת 21 וקשה לי לתאר איך זה להיות בנעליים שלך, אבל מה שכן- אני יודעת שכמו שיש אחרים שחוו דברים כאלו וחמורים יותר וקמו מהם- גם לך יש את הכוח הזה. בתכלס לא משנה כמה מכות נופלות עלינו- עם מספיק כוח רצון את תמיד תוכלי להקיף את עצמך באנשים שיתמכו בך ויעזרו לך להתגבר על הכל.
יש המון אנשים כמוני וכמו אחרים פה באתר שישמחו לנסות להקל עלייך או להתחבר איתך, ובתכלס יש גם המון בעלי מקצוע שזה בדיוק התפקיד שלהם- לעזור לך ולהכווין אותך, לתת לך עצות חכמות ולסייע לך להשתמש בכל העבר הזה בתור כוח.
את הרי הרבה יותר בוגרת מרוב בני גילך ומרוב בני הנוער שגם גדולים ממך בגיל. את לא יכולה להגיד שרק חרא יצא לך מהדברים האלה- כי יש בך חוכמת חיים ואת יודעת מה את רוצה מעצמך. גם אם את עדיין לא שם- את יודעת מי את רוצה להיות ואת יודעת לבוא ולהגיד 'טעיתי', שזה כבר חצי מהדרך לפיתרון.
החצי השני קשה יותר, הרי תמיד קל להגיד ופחות קל לבצע.. אבל זה באמת אפשר. תשבי עם עצמך ואפילו תכתבי על נייר מה בדיוק את רוצה לשנות. קשה לשנות את הסביבה ואת המציאות שאנחנו חווים, אבל אפשר לשנות את עצמנו, אז תתחילי בזה. את מצטערת שרבת עם חברות שלך? אז תגרמי להן לדעת את זה ותצטערי בפניהן. את מתחרטת על העבר עם אבא שלך? תנסי לחבור אליו ולתקן. את מראש אומרת שלא יאהבו אותך בחטיבה? זה לא נכון, תנצלי את ההתחלה החדשה הזאת בתור דף חדש... יש בך הרבה יותר כוח ממה שאת חושבת וזו לא סתם קלישאה. אם תרצי להמשיך לדבר על זה את מוזמנת לפרטי 3>