10 תשובות
שואל השאלה:
איך אני אחזור לאשפוז? זרקו אותי משם
איך אני אחזור לאשפוז? זרקו אותי משם
אנונימי
שואל השאלה:
אולי אני אמון מהרעלת ניקוטין כמו חולדת ביבים טובה
אולי אני אמון מהרעלת ניקוטין כמו חולדת ביבים טובה
אנונימי
שואל השאלה:
הנהסטיפס מוכיח כמה אכפת לו מאנשעם
הנהסטיפס מוכיח כמה אכפת לו מאנשעם
אנונימי
אכפת לי אבל אולי תבוא לפרטי
אני לא יכולה לפתוח פה דיון
אני לא יכולה לפתוח פה דיון
רוצה לדבר איתי בפרטי ?
בבקשה
בבקשה
טוב אל תוותר. תמצא סיבה טובה לחיות, נסה למצוא אשפוז אחר,ולמה זרקו אותך משם?
אנונימי יקר,
כל כך הרבה ייאוש וכאב עולה מהפוסט שלך, ואי אפשר שלא לדאוג...
אני מבינה מדבריך שייתכן ואתה מרגיש שהמערכת איכזבה אותך, אולי מרגיש דחוי ונטוש אולי זה משאיר אותך מאוכזב, מיואש, ובאפיסת כוחות בכדי להמשיך הלאה.. נשמע שאתה מאוד מותש. נראה שמצד אחד, אתה רוצה לצאת מהבדידות שבטח מעציבה ומדכדכת אותך. אך, מצד שני, אתה לא מוצא במה להאחז, על מי או על מה להשען, ואולי הפער בין שני הדברים גורם לך לתחושת חוסר אונים גדולה.
אני משערת שאולי הכוחות האלו שהיו לך לעלות פה את הפוסט הזה, הן אלו שגם מבטאים את הרצון הפנימי הזה לנסות למצוא את העזרה, התקווה שיש טעם לחיות, שיש לשם מה.. נשמע שהמחשבות האלה מציפות אותך יום-יום... אך, אולי הכוחות שנשארו בך לא מאפשרים לך להיכנע אליהן...
יקר, עברו מספר שעות מאז שפרסמת את הפוסט ואני מאוד דואגת לך, ומקווה שמאז שכתבת הצלחת אולי קצת להתאושש ולהתפקח מעט מתחושת השכרות
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי בו תוכל לדבר עם אחד המתנדבים, לפרוק את שעל ליבך, לקבל אוזן קשבת ומכילה ובתקווה לצאת מהבדידות שאתה חש ולו לכמה רגעים.
אתה לא לבד לבד
מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.
שלך,
מתנדבת סה"ר
כל כך הרבה ייאוש וכאב עולה מהפוסט שלך, ואי אפשר שלא לדאוג...
אני מבינה מדבריך שייתכן ואתה מרגיש שהמערכת איכזבה אותך, אולי מרגיש דחוי ונטוש אולי זה משאיר אותך מאוכזב, מיואש, ובאפיסת כוחות בכדי להמשיך הלאה.. נשמע שאתה מאוד מותש. נראה שמצד אחד, אתה רוצה לצאת מהבדידות שבטח מעציבה ומדכדכת אותך. אך, מצד שני, אתה לא מוצא במה להאחז, על מי או על מה להשען, ואולי הפער בין שני הדברים גורם לך לתחושת חוסר אונים גדולה.
אני משערת שאולי הכוחות האלו שהיו לך לעלות פה את הפוסט הזה, הן אלו שגם מבטאים את הרצון הפנימי הזה לנסות למצוא את העזרה, התקווה שיש טעם לחיות, שיש לשם מה.. נשמע שהמחשבות האלה מציפות אותך יום-יום... אך, אולי הכוחות שנשארו בך לא מאפשרים לך להיכנע אליהן...
יקר, עברו מספר שעות מאז שפרסמת את הפוסט ואני מאוד דואגת לך, ומקווה שמאז שכתבת הצלחת אולי קצת להתאושש ולהתפקח מעט מתחושת השכרות
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ואני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי בו תוכל לדבר עם אחד המתנדבים, לפרוק את שעל ליבך, לקבל אוזן קשבת ומכילה ובתקווה לצאת מהבדידות שאתה חש ולו לכמה רגעים.
אתה לא לבד לבד
מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.
שלך,
מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
מה קרה?
שואל השאלה:
זרקו אותי מהאשפוז
זרקו אותי מהאשפוז
אנונימי
אני ממש מבין אותך תחשוב איך זקנים בני 70 חיים בקושי יכולים לזוז מפה לשם ומה שנשאר להם בחיים זה רק זיכרון מעבר שלהם..... יש לך עוד תקווה לחיות גם אני הייתי במצב דומה לשלך רק שלא הייתי בית חולים פסיכיאטרי, תחשוב על הסיכויים שאפשר להגשים את החלומות שלך ברוך השם אין לך פיגור שכלי או שיתוק בכל הגוף :-)
אנונימי
באותו הנושא: