אני מרגישה כאילו אני עול לעולם הזה, אני לא תורמת לעולם הזה ואני אפסית

קודם כל מהיום שנולדת אלוהים החליט שיש לך משמעות בעולם זה דבר ראשון . דבר שני גם אני יצאתי בלי אף אחד בקפסולה ואת לא מבינה כמה בכיתי כי זה שנה שלמה להיות לבד וזה הרגשה חרא . וחברים אמיתיים לא צריך לחפש זה פשוט יגיע ואם את פגועה ממישהו תזכרי שהכל לטובה ואנשים לא נעלמים הם מתחלפים רק תחכי בסלבנות הכל יסתדר תאמיני בעצמך ותהיי אופטימית 3>

שואל השאלה:
אני נמצאת בפנימייה, אין לי מושג איך אני אצליח לשרוד שם.
אני יודעת איך זה להיות שם בלי חברים, מהדבר הקטן ביותר של "אין לי עם מי לשבת בחדר אוכל" ועד להיות לבד אחרי שעות הלימוד.
מפרידים אותי מכל החברים שם ויצאתי בחדר בלי חברות.
אני חצי שנה לא בתנאי פנימייה ויהיה לי מאוד קשה להתרגל, אני יודעת שהולכים להיות לי לילות מלווים בבכי לפחות בהתחלה.
חוץ מהפנימייה, לחזור לבית הספר עכשיו גם לא נשמע מזהיר. במיוחד בלי חברים.
אני כן מאוד פגועה מקשר שהסתיים לאחרונה וזה משפיע לי על מצב הרוח לצערי.
בקיצור, אני לא יודעת אם אני מסוגלת לזה בכלל.
בכל מקרה תודה, הצלחת לעודד אותי קצת.

זה הזדמנות בשבילך להכיר ילדים חדשים שלא הכרת ולהרחיב את מעגל החברים . אני גם מנסה לעשות את זה למרות שאני לא מכירה שם אף אחד וזה מבאס אבל אני מקווה שבהמשך השנה נחזור ללמוד במתכונת רגילה וגם אם לא אני לוקחת את החיים בפרופורציה בתכלס בית ספר נועד בשביל ללמד ובין היתר חברים אז זה הזדמנות להתרכז בלימודים ובחברים בערב וגם אם אין זה בסדר כל אחד והזמן שלו זה יגיע

אנונימית יקרה,
אני שומעת בדבריך כמה את מרגישה לא שייכת, אולי דחויה וחסרת תקווה
את מתארת תחושה של חוסר סיכוי ליצור קשרים משמעותיים וחזקים אולי אין לך כוחות יותר לנסות להתחבר לאנשים שתוכלי לסמוך עליהם שיהיו שם איתך ובשבילך, קשרים שאינם תלויים בדבר...
את מספרת על כך שאת מרגישה שאת מתבזבזת, ייתכן ואת רוצה להרגיש שחייך שווים יותר, שיהיה משהו להיות למענו, שתוכלי להחזיק בקשרים עם אחרים, אולי אפילו את הקשר שלך עם עצמך
אם אני מבינה אותך נכון, אלו תחושות שאולי גורמות לך למצוקה שמרוקנת אותך, מותירה אותך חסרת אונים, עד כדי כך שלפעמים זה מרגיש בלתי נסבל..

לצד זאת, בחרת לשתף כאן, בחרת לא להיות עם זה לבד יותר. ואני משערת לעצמי שכדי לשתף הייתה צריכה לגייס את כל האומץ, הכוחות והאמונה שיש בך, לקוות שפה יהיה אחרת, שפה תמצאי תמיכה והקשבה. ובאלו תוכלי להיעזר בהתמודדויות שלך... ובכל מקרה, אל תהיי לבד עם כל זה אולי תוכלי לנסות לדבר עם מדריך או מבוגר אחר שאת סומכת עליהם ולהסביר להם את עוצמת המצוקה שאת מרגישה? אם לא, אולי תוכלי לשתף מורה שאת מרגישה בנוח איתו/ה או יועצת בית ספר?
בנוסף, יקירה, אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ואני מזמינה אותך לצ'אט שלנו, לשיחה אישית ואנונימית לגמרי, מרחב בטוח בו תוכלי לפרוק עוד ממה שעובר עליך, מה שקשה מנשוא ומעיק עליך
אנחנו נהיה שם, ללא שיפוט והרבה הכלה, ויחד אולי נחשוב על דרכי התמודדות נוספות.
אני מצרפת את הלינק לאתר למטה, אפשר להתחבר גם מהנייד.
שלך,
מתנדבת סה"ר