אני מרגישה שאני חייבת עזרה.

(יהיה כתוב כאן הרבה!)
טוב, הכל התחיל בכיתה א'. תמיד היו לי חרדות מהקאות.. ואז ראיתי ילד מקיא מולי בצהרון על האוכל שלו, התפתחו לי הפרעות אכילה קשות ובאמת שזה היה נוראי! החלמתי, הכל טוב. יום אחד אנחנו הולכים לים, אני מתחילה להרגיש חרדה. חרדה נוראית. וזה שזה היה רחוק מהבית בכלל היה נוראי. מאז כמה ימים לפני שאני יוצאת אני סובלת מחרדות. וזה נורא, הפסקתי ללכת עם המשפחה שלי, ואני כבר ממש מאכזבת את אמא שלי. אני אכזבה. אני רק רוצה להיות כמו כל הילדות בגילי. באמת שזה לא כיף. אני סובלת. מאוד. עכשיו, לפני כמה ימים המשפחה שלי הלכה (כמובן בלעדיי) למסעדה רחוקה מהבית, והיתה לי חרדה- מה יקרה אם לא ארגיש טוב והם יהיו רחוקים מהבית?, ומאז קשה לי אפילו גם להשאר לבד בבית.. בגלל זה אני באתי איתם לפיקניק.. היה לי שם ממש רפלקס הקאה וזה היה מפחיד :/ מאז אני שוב מפחדת.. אני לא יודעת מה לעשות, אני חסרת אונים!. עכשיו אני גם מפחדת מהחזרה ללימודים, אני מפחדת להרגיש לא טוב דווקא ב-1.9.. הסטיפס הוא המקום היחיד שבו אני אומרת את מה שבאמת עובר עליי. כבר אין לי שליטה על החיים שלי, התקלקלתי. אני אכזבה, כותבת את זה אני בוכה כמו מטורפת, אז בבקשה, אני מתחננת תעזרו לי!
(אני אצל פסיכולוגית, אבל היא לא עוזרת)

-תודה שקראתם עד לפה-