תראו לפני שנה בערך הייתי בדיכאון ועכשיו מצאתי איזה משהו שכתבתי ובגלל שאני לא אובייקטיבי תגידו לי מה אתם אומרים על הכתיבה

אז העזתי לחלום על חיים רגילים
חיים שאושרי לא תלוי באלוהים
חיים שאפשר להגדיר כטובים
חיים אמיתיים, ממש כמו בסיפורים!

אז העזתי לחלום על עולם בלי מלחמות
עולם שבו לא שונאים על אהבות
עולם פשוט, עם תקוות, וחלומות
עולם בלי בעיות, כמו באגדות!

אז העזתי לחלום, אז העזתי, אז מה?
החלום לא ישנה את המציאות העגומה
התקווה לא תפיח רוח בחיים
האמונה לא תביא לחיבוק של אוהבים

אך לא קיים דבר שיביא לשינוי
לכך שאם יש אדם טוב, מצבו כה בזוי
לכך שהאדם השנוא הוא האדם המצוי
לכך שאין אדם טוב שאומרים לו רצוי

התרגלתי לעולם שמקדש את הרע
התרגלתי לכך שהגורל כבר הוכרע
התרגלתי לעולם שמוקיא את הגיוון
התרגלתי לעולם שרומס את המצפון

אז יותר לא אקווה כיום אתמול או יום שלשום
כי אני יודע בתוכי שהעולם הוא גיהנום
אני יודע שהשינוי הוא רחוק
אך עדיין יש בי תקווה שיבוא יום, יום עם צחוק


חחח אני באמת חושב שזה יפה מה אתם חושבים?