קטע כתיבה על סיפור אהבה בשואה

הרגשתי את נשימתי נעתקת,
כשהעפתי בך מבט אחרון.
וכל דבר בעולם נראה לי פתאום שולי,
צחוקם של ילדים, שקיעה נוגה, צלילי הגלים המלטפים את החוף.
ואתה חייכת, חיוך עייף ועצוב, חיוך של השלמה.
ידעתי שאני חייבת להסיט את מבטי
שזה יהיה נורא יותר אם אמשיך להביט בך.
אבל לא יכלתי, נתתי למבטי לשייט עליך, כמו חיבוק דמיוני. החיבוק שכל כך רציתי לתת לך כעת.
רציתי שהזמן ייעצר, שאוכל להביט בך ככה לנצח.
אבל הזמן שלנו
נגמר.
המשכתי להביט בך, כי זה הדבר היחיד שיכלתי לעשות.
מבטך אמר : "יהיה בסדר, את תהיי מאושרת בלעדיי."
החזרתי לך מבט שאומר : "אעשה הכל כדי להיות מאושרת, למענך."
נדמה לי שדמיינתי כמה דמעות בזווית עיניך.
החזרת לי מבט שאומר
"להתראות."
כזה שאומרים אנשים שנפרדים ויודעים שלא יראו עוד זה את זה, עם קצת תקווה להפגש בכל זאת.
זה היה המבט האחרון שלך
שדהה לאט לאט.
ונעלם.
בהד היריה שפגעה הישר בדופן ליבך, זה שפעם פעם בשבילי.
ועכשיו, כשאתה אינך.
הלב שלי צריך לפעום
בשביל שנינו.