אני אלופה בלהתכתב, אלופה בלהרים לאנשים, אלופה בלהגיב, אלופה בלא להיות יבשה בשיחות, אבל במציאות?

תחקי את עצמך כמו שבמחשב ככה במציאות.
מזכירה לי אותי, אבל הצלחתי להגיע למצב שאני חופף בין נמציאות לאינטרנט.
הכוונה כמו שאני פה, כך אני במציאות

במציאות את מובכת. את מתביישת להיפתח ומוצאת את עצמך לפעמים בלי מילים. את צריכה לשחרר קצת וזה יבוא עם הביטחון

אני מניחה שאת התשובה למה זה ככה יש רק לך.
תנסי לחשוב מה קורה במציאות ששונה מבכתב/ באינטרנט, יכולות להיות כל מיני סיבות (יש מצב שאת מופנמת, שיש לך איזה פחד/מבוכה לחשוף את עצמך, שבאינטרנט יש פחות חשש שישפטו אותך...).
כשתהיה לך את התשובה לזה אני מניחה שתמצאי גם את הדרך להתמודד עם זה.
אבל אולי לנסות להיות פתוחה, לא לשמור את העולם הפנימי שלך לעצמך ולשתף אותו יותר, לא לפחד להיות את. לא לחשוש מהתגובות של אחרים. פשוט לתת למי שאת להתבטא גם דרך הדיבור והמעשים במציאות, לא לחסום ולצמצם את עצמך.

החסידות מסבירה שיש בשכל שלנו כמה רבדים.

שתיים מהם הם
רובד המחשבה, שהוא יותר שייך וקרוב אלינו.
ורובד הדיבור, הדיבור הוא יותר שייך לאדם שני, ולא אלייך.

כשאת מתכתבת, את יותר מביאה את האנשים לעולם הפנימי שלך,
את מעבירה את המחשבות שלך החוצה, דרך כתיבה.
ולכן יותר קל לך להתבטאות, כי אין שום דבר שמגביל את המחשבה שלך.

אבל במציאות, שאת צריכה לדבר, יש משהו שמגביל את המחשבה שלך, הדיבור.
ואז יותר קשה להתבטאות ויותר קשה להעביר את עצמך לאדם שני שיבין אותך.

זה ממש בקצרה, אם תרצי יותר פירוט אשמח לנסות להסביר בפרטי.