כבר שלושה ימים שאני בדיכאון, לא יוצאת מהבית אין לי חשק לכלום .. אני בוכה כל היום

ניסית להסביר לאותם הורים את מה שהסברת לנו ?

שואל השאלה:
חלק מהם הבינו אותי ואמרו שאני ילדה ואפילו צחקו על זה וחלק לא אהבו את זה בכלל.. כואב לי בעיקר על המנהלת שלי שחטפה כל כך על הראש

לא חושבת שיש לך איך לפצות אותה על זה, אבל בכל זאת יהיה נחמד אם תשלחי לה מכתב התנצלול או משהו (מתוך נימוס)

שואל השאלה:
עעכףף

תדברי עם ההורים שלך או עם חברות

אוי.. מבינה מאוד, אשמה זה רגש אכזרי ביותר, במיוחד כשזה נוגע לחינוך. תני לעצמך קצת זמן להתאושש ורגע לעכל את הסיטואציה, זה בסדר. תזכרי שזה משהו שכבר קרה ואת לא יכולה לשנות עכשיו ותסלחי לעצמך, הנסיבות היו הנסיבות ולא משנה מה עשית- בטוח בטוח יש סיבה שעשית מה שעשית ואמרת מה שאמרת. תחשבי על כל הפעמים שעשית דברים טובים ומשמעותיים עם ילדים. תזכרי שהמקרה הזה שקרה זו לא כל מי שאת אלא רק מקרה נקודתי. וגם אם באמת את חושבת שיש שם משהו שעשית לא בסדר, אפילו אם יש לך קצת ספק או חשש שעשית משהו כזה, קודם כל אל תחמירי עם עצמך כי כולם עושים טעויות, חלקנו גם הרבה יותר גדולות משלך... בואי תנסי לקחת את זה למקום בונה יותר וללמוד מזה. נסי להבין מה הייתה הטעות לדעתך ומה בפעם הבאה תעשי אחרת, מסיטואציות כאלה אנחנו לומדים וגדלים. ואל תתביישי לשתף אנשים במה שקרה ולשמוע מהם את דעתם על זה ומה הם חושבים שהיית צריכה לעשות אחרת או שאולי בכלל לא היית צריכה לעשות אחרת. כנראה גם תשמעי בדרך על סיטואציות דומות של אחרים ואולי משהו בזה יגרום לך להרגיש פחות לבד.
אם זה עוזר- אין לי כל כך ניסיון עם עבודות ועסקים וכאלה אבל יש לי לא מעט ניסיון בחינוך. מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי לדבר על זה:)

שואל השאלה:
את כל כך מדהימה במה שרשמת! הייתי שמחה לדבר איתך בפרטי פשוט אין לי מספיק פרחים בשביל זה...

שמחה לשמוע:) עד היום אני לא מבינה מה הקטע עם ההגבלה של הצ'אט למספר פרחים מסויים.. מוזמנת בינתיים אם בא לך להגיד על זה עוד דברים כאן ואני אגיב ובלי קשר- אני עדיין באתר די הרבה אז שלחי הודעה כשתוכלי בהמשך אם בא לך.

בלי לחץ הכל טוב תעשי תתחילי עכשיו יש לך כמה ימים תעשי כמה שאת יכולה.. גם ככה לא בטוח שמתחילים לימודים וגם תמיד נותנים עוד כמה ימים זה לא על ההתחלה להגיש אז הכל בסדר,בהצלחה:)

היי לך,
כתבת כאן על מה שעובר עלייך בימים האחרונים..
זה נשמע שאת מאוד עצובה, עד כדי כך שהעצב משתלט על הכל, משתק את החיים, ומשאיר אותך מותשת.. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה בודדה את בטח מרגישה בתוך כל זה...
ובכל זאת מצאת את הכוחות והאומץ לכתוב כאן..
לכן חשבתי להציע לך לפנות לצ'אט של סה"ר, שהוא אנונימי לחלוטין ואנחנו מקשיבים ללא שיפוטיות.
אולי ביחד נמצא פתרונות..

נחכה לך,
מתנדבת סה"ר.
https://sahar.org.il/help