3 תשובות
זאת תקופה, זה נורמאלי וגם לי היה את זה..זה יעבור
כן. הגיוני לגמריי.
כמו שאמרת, הדחקה היא ההרגל שלך והשיגרה היומיומית שלך.
אני יכולה להבין את זה.
אני מניחה שאתה מדחיק או כי התרגלת לעשות את זה, או כי זה פשוט הכי נוח לשים את הכל בצד ולעשות כאילו לא היה כלום.
בדרך כלל אחרי זמן מסויים, יש סיטואציה בחיים שלנו, או מקרה כלשהו שהגוף / הנפש שלנו עוברים
והסיטואציה הזו מעלה הרבה רגשות ומחשבות שהודחקו.
ההצפה הזו של הרגשות היא לגיטימית כיוון שהכל קורה בצורה מאוד קיצונית.
הדחקה היא קיצון, ופרץ רגשות כזו הוא קיצון.
אז לשאלתך, זה הגיוני.
אך יש לך אפשרות גם למנוע את פרץ הרגשות הבא הזה.
בעזרת המון רצון ועבודה עצמית (זה לוקח זמן), תצליח להדחיק פחות, ולא לקחת את זה לקיצון, אלא להיות מאוזן. כך גם תוכל לשלוט על פרץ הרגשות הזה כי לא תדחיק את הסימפטום שלו.
כמו שאמרת, הדחקה היא ההרגל שלך והשיגרה היומיומית שלך.
אני יכולה להבין את זה.
אני מניחה שאתה מדחיק או כי התרגלת לעשות את זה, או כי זה פשוט הכי נוח לשים את הכל בצד ולעשות כאילו לא היה כלום.
בדרך כלל אחרי זמן מסויים, יש סיטואציה בחיים שלנו, או מקרה כלשהו שהגוף / הנפש שלנו עוברים
והסיטואציה הזו מעלה הרבה רגשות ומחשבות שהודחקו.
ההצפה הזו של הרגשות היא לגיטימית כיוון שהכל קורה בצורה מאוד קיצונית.
הדחקה היא קיצון, ופרץ רגשות כזו הוא קיצון.
אז לשאלתך, זה הגיוני.
אך יש לך אפשרות גם למנוע את פרץ הרגשות הבא הזה.
בעזרת המון רצון ועבודה עצמית (זה לוקח זמן), תצליח להדחיק פחות, ולא לקחת את זה לקיצון, אלא להיות מאוזן. כך גם תוכל לשלוט על פרץ הרגשות הזה כי לא תדחיק את הסימפטום שלו.
אני חוויתי וזה ממש לא טוב קרה לי משהוא בעבר. לא מפרטת במצב כזה שהיתי בוכה כימעט כול הזמן וכול פעם עצרתי את עצמי ולא בכיתי ואחרי כמה שנים פשות כבר לר יכולתי יותר הלכתי לחדר שלי נעלתי אותו ובכיתי במשך כמה שעות הכרית שלי היתה רטובה הענים שלי היו אדומות לגמרי .. מוסר האסכל לא לעצור את הרגשות שלך אחרת הם יפרצו החוצה כמו צונמי אחד גדול של דמעות
באותו הנושא: