רבתי עכשיו עם שלושה ילדים הומופובים במיקמק, וניצחתי אותם

כל מה שאני כותה עכשיו קרה ברצינות הרגע. באתי לראש העיר ובצחוק כתבתי "ראש העיר אתה אמופוב (הומופוב כי מן הסתם אי אפשר לכתוב הומו). ילד אחד כתב לי שגם הוא "אמופוב". אמרתי לו שהוא חלש ושהוא בן גבינה. חברות שלו והוא החלו לקללות אותי בקללות כמו "בת זוכה" "זידנ" ועוד. לאחר ששוב ושוב הודעותיי נחסמו החלטתי לרדת נמוך ולתת מכות מתחת לחגורה. לאחד קראתי אתיופי (כמובן, שהירידה הזאת הגיע ממקום סאטירי), מה שמאוד הרתיח את הדם הפרימיטיבי שלו, לשנייה אני איחלתי "אדס" (איידס), ולשלישית, איחלתי קורונה. אך לא סיימתי בכך. הם קצת נרתעו מהעוצמות של הקללות שלי ולכן המשכתי כל עוד רוחי בי. הודעתי להם שהם לא יראו יותר את אור היום, והוספתי שכאשר הם יהיו "בתוך האדמה" אני אצחק - "חהחהחה". בשלב הזה לא היה להם כבר מה להגיד חוץ מ"את" ומלחזור מעט על עצמם, והקש ששבר את גב הגמל הוא ששאלתי אחת מהם איפה היא גרה על מנת שאני אבוא אליה ואשים אותה באדמה. זה הספיק לילדה שהתנקתה מהשרת; ההנחה שלי היא או שהיא נבהלה או שהספיק לה והיא קיללה אותי בקללה אמיתית אשר הרחיקה אותה. כרגע אני הוא השולט בבניין העירייה, והחבורה הנחותה והפרימיטיבית עם קמצוץ הגזענות, לא נראית לעין. אני מחשיב את זה בספרי כניצחון.