חשבתי על משהו (בת 17)

יש לי חברות. והכול טוב. אני יודעת שאני תמיד יכולה לפנות אליהן אם אני צריכה אותן. תמיד! אבל אף פעם הן לא פונות אליי. אנשים פשוט לא סומכים עליי, לא יתייעצו איתי. ואם תשאלו את אותן חברות איך אני, אני די בטוחה שיגידו לכם שאני חברה טובה ונחמדה וכל זה (לא מנסה להחמיא לעצמי, אני פשוט חושבת שזה מה שהן חושבות), אבל הן כנראה לא סומכות עליי ברמה שישתפו אותי בחיים שלהן, בבעיות שלהן, כמו שאני משתפת אותן. וזה ממש כואב לי כי אני לא חושבת שאני בן אדם קר, אני חושבת שאני בן אדם שמקשיב ושעוזר, ואני לא מבינה מאיפה זה בא. לפעמים אני משתפת אותן בדברים שלא בא לי לשתף, אבל זה רק כדי שהן יבינו שביני לביניהן - אני מרגישה הכי בטוח בעולם ואני מצפה שגם הן ירגישו ככה...
לא יודעת מה לעשות עם זה וזה לפעמים ממש מנתק אותי מאנשים מסוימים