אמא שלי פוגעת בי פיזית ומילולית (בת 18)

מאז ומתמיד אמא שלי לא הייתה אמא חמה, יש לי הרבה זכרונות מגיל קטן, על איך היא הייתה מביאה מטען שלילי מהעבודה הביתה, והייתה מוציאה אותו על בני הבית. תמיד מסתובבת בבית עם פרצוף כעוס או פגוע, ברגעים של כעס לא שולטת בעצמה, זורקת חפצים בכוח, מרימה עליי ידיים ומרימה את הקול בצורה נוראית ככה שאפילו השכנים יכולים לשמוע. תמיד טוענת שהיא קורבן, שפוגעים בה, לא מתייחסים אליה יפה ולכן תמיד הרגשתי לידה שעשיתי משהו "לא בסדר".
אלה הסיבות העיקריות שתמיד שמרתי על ריחוק מאמא שלי, לא הייתי משתפת אותה ברגשות ובדברים שאני עוברת בחיים שלי.
כרגע אני לפניי צבא, מתגייסת לקראת החורף ומאוד קשה לי להיות בבית. אנמא שלי אפילו ציינה שהיא לא יכולה לחכות כבר שאתגייס, מצד אחד זה מאוד פגע בי, אבל מצד שני אני מבינה את זה, כי גם אני לא יכולה לחכות לעזוב את הבית.
הרבה פעמים למרות הגיל שלי היא מרימה עליי ידיים, דחופת אותי ומכאיבה לי. מוצאת את עצמי בוכה הרבה, ולא בגלל האלימות אלא בגלל ההבנה שאני לבד ואני לא אוכל לעולם למצוא נחמה או פינה חמה אצל אמא שלי. אני יודעת שאני הרבה יותר חזקה פיזית ויכולה להחזיר לה כשהיא משתמשת באלימות, אבל אני לא אעשה דבר כזה- אני לא רוצה להיות כמוה. למרות כל אלה, אני עדיין שומרת בלב תודה עבורה, כי היא חינכה אותי, השקיעה בי ובאמת נתנה לי המון כלים לחיים. אני מכירה הרבה אמהות שעברו הרבה מאוד גבולות שאמא שלי מעולם לא עברה אל מולי.
אין לי למי לפנות, ולאן ללכת, ואני לא יודעת מה לעשות ואני בטוחה שעימות איתה לא יביא לשום דבר.
מה לעשות במצב כזה?