תעזרו לי לצאת מהלופ אכילה הזה בבקשה.

קרה גם לי לפני חצי שנה בערך.. תבני לך טבלה מסודרת של ימים שאת תעשי בהם ספורט (אל תגזימי תכתבי לך משהו שאת מסוגלת להתמיד בו)
ותבחרי שני ימים של ציט דיי

ש

שלוםזאתאני

אני באותו מצב, את לא צריכה לשים לעצמך גבול. כל מה שאת צריכה לעשות זה להתחיל להתאמן קצת יותר, שבוע בשבוע ואז את תרגישי יותר טוב בגוף שלך ויותר שלמה איתו ועם הזמן תרצי גם לאכול יותר בריא ופחות גאנק כדי לא להרוס לעצמך, אל תציבי לעצמך גבולות, תקבעי עם עצמך שאת בריאה ואצלי, ברגע שהתחלתי להתאמן יותר הרגשתי הרבה יותר טוב. בהתחלה יהיה לך קשה, למשל עכשיו עובר עליי שבןע לא טוב בכלל, עשיתי יותר מדי ארוחות גדולול השבוע כשאכלתי עם חברים והרגשתי שאיבדתי שליטה אבל אני עובדת על זה וזה תהליך, אל תציבי לעתמך גבולות כי גבולות נשברים, תציבי לעצמך מטרות ותשאפי אליהם ותביני שהדרך תהיה ממש קשה ומעצבנת אבל בסופו של דבר תאמיני בעצמל ובמה שאת מסוגלת להשיג. ותמיד תזכרי - יום אחד שבו אכלת הרבה לא בהכרח ישפיע על היום השני ועל המשך השבוע שלך

אנונימית

מכיר את ההרגשה.

בחיים שלי היו לי 2 מצבים שבהם ירדתי דרסטית.
פעם ראשונה בגיל 16, ירדתי 35 קילו.
לאחר מכן עליתי 50 קילו.
ואז בגיל 23, ביום הולדת התחלתי את האותו תהליך.
נכון לעכשיו הורדתי 30 קילו וממשיך.

כן קרה לי באמצע שהרגשתי את הצורך "לשחרר" טיפה.
והקטע הדפוק הוא שאם מזייפים פעם אחת אין הבדל בתוצאות, אז לרוב האנשים זה גורם לחשוב שהם יכולים לזייף עוד יום.

כל הבעיה מתחילה ברגע שחושבים.
מחשבה, היא הדבר הכי גרוע שבן אדם יכול לעשות.
לדוגמא שיש כאלה שקמים בבוקר, ושואלים את עצמם אם לחזור לישון עוד דקה או לא.
במקום זה, צריך לומר פאק איט, ולקום.
את פשוט צריכה להמנע מלחשוב על זה, ולהמשיך את הדרך שבה המשכת בעבר.

L

LTC