קשה לי מאוד עם המגע שלו... פירוט בתיאור בבקשה תכנסו זה באמת ארוך ואני חייבת עזרה

רקע:
א) לא הייתי בקשר עם בנים לפני זה, בעיקר קשר זוגי הכולל מגע או שיח זוגי.
ב) הוריי גרושים מגיל קטן.
ג) חונכתי בבית ספר ממלכתי דתי, רק של בנות.
ד) שנינו באים מרקע דתי, אבל זה נוטה יותר למסורתי - הוא כיפה, אני מכנסיים, לא שומרים נגיעה, אני לא שומרת שבת (לפחות משתדלת).
ה) יצאנו שלוש פעמים עד כה.
ו) אני מהמרכז הוא מהדרום, גם הוא דתי.
ז) בני 18

הסיפור:
שלשום יצאנו יחד, כשהוא חזר ליוותי אותו לתחנת רכבת והוא פשוט ***חיבק אותי מול כולם, חיבטק ארוך מבלי לשחרר עם נשיקה כזו מוזרה בלחי*** הרגשתי לא נוח עם זה ניסיתי גם שירפה עם החיבוק ולא הפסיק, בסוף הוא שיחרר והוא עלה לרכבת ופשוט כשהוא עלה לא חיכיתי לראות אותו - פשוט הלכתי שם והרגשתי צורך עז להקיא, באמת הרגשתי הכי לא צנועה בעולם (ולא בקטע שמצמצם אותי).
בואו זה לא שאני הכי דתייה או חרדיה, אני הכי פמינסיטית ועם ראש פתוח (תבטלו מהראש שלכם סטיגמות על דתיים, כי אני לא דתיה כזו. אני מסורתית יותר, אבל כן חונכתי על רקע דתי-לאומי-ציוני-מודרני ואני מאמינה בדרך הזו ובהרבה עקרונות דתיים או פולטיים ממנה שהם נכונים בעיניי).

לפחות מבחינתי, אני מרגישה שמגע זה דבר טהור ופשוט לא נעים לי שזה מול עוד אנשים. כן, גם חיבוק.

מוגזם להגיד אבל הרגשתי כאילו נאנסתי, באמת - זה פשוט מנוגד לכל מי שאני. זה מכבה אותי.

שלא תבינו לא נכון:
כשאנו לבד ויש מגע, ידיים שנפגשות, חיבוק ביננו לבין עצמנו - אז אני כן רוצה ואוהבת ונוח לי עם זה (חלקית, אבל בעיקרון כן).

דבר נוסף, הוא טיפוס הרבה יותר חם ממני, אני קרירה ושקולה מאוד.
אני עדיין לא מרגישה מספיק בנוח למגע כזה עז.
הוא יותר רומנטי ומנסה לייצר רגעים ואני מבטלת אותם בבדיחות או ממש במעשה פיזי כמו לקחת את המזלג כשהוא מנסה להאכיל אותי מהפסטה.
הוא מנסה אבל זאת לא אני פשוט.

קשה לי עם זה, אני קיבלתי מזה בחילה קשה.

מצד אחד הוא כן יושב לי בנקודה על הרגש, זה לא שאני מאוהבת בו - אבל הוא כן יושב שם. כל הודעה שלו מפרפרת אותי ובא לי חיבוק כשאני איתו לבד.

מצד שני יכול להיות שאני לא נמשכת אליו? יכול להיות שזה בגלל שאני עדיין לא מרגישה בנוח? יכול להיות שזה בגלל כל הפרטי רקע שכתובים למעלה?

אוף איזה ייאוש.