עוברים עלי כמה ימים ממש גרועים... אני לא מצליחה בדיאטה וכל הזמן נשברת, לאף אחד אין זמן בשבילי, המשך

החברים שלי עסוקים, אן סתם לא רוצים להיות איתי כרגע כי אולי הם סוף סוף הבינו שאני טיפשה מתנשאת ושהם יותר טובים מזה.
הכלבה שלי, שהבאנו אותה בגללי (עוד לפני איזנ 5 שנים) שונאת אותי ומנסה לגונן על שאר בני הבית ממני בלי שעשיתי לה שום דבר.
הדבר היחיד שאני מתגאה בו ותמיד שיש לי לגב היה בכתיבה שלי, כי באמת הייתי כותבת בצורה ממש יחודית....וזהו, אני לא מצליחה כבר שנה לכתוב רציף מלבד כמה מילים כל פעם, וגם הן לא טובות.

אני כל כך שונאת את עצמי על איך שאני נראת.
יש לי פנים שיכולות להיות יפות, באמת, אבל אני לא נותנת להן.
הן שמנמנות עם סנטר כפול מה שלגמרי הרס אותן, זה פשוט לא מחמיא לי ברמות ואני ממש מכוערת בגלל זה.
אני כל הזמן עייפה ובמצב רוח רע ויש לי שקיות שחורות ענקיות מתחת לעיניים למרות שאני ישנה מספיק.
אני לא מסוגלת להפסיק לחטט בהן ולא על בהן וזה עושה ליחצקונים.
ובכללי, למרות שאני עושה הרבה, אם תראו אותי תחשבו "חבל שהילדה הזאת לא מטופחת, היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר יפה"

הדבר היחיד שאני רוצה לעשות כרגע זה לבכות מול הטלוויזיה עם סופלה שוקולד או בן אנד ג'ירס, כי אני יודעת שלאדם היחיד שיכול לעודד אותי לא אכפת ממני בכלל, וזה יראה לו מוזר שאני בכלל מתקשרת איתו.
אני מרגישה כמו רוח רפאים. אני תקועה, כל יום נראה אותו הדבר רק קצת גרוע יותר. אני שונאת את עצמי ואוהבת אנשים שחכמים מספיק כדי שלא יהיה להם אכפת ממני.

חלום שלי להיות במקום הלוזרית שאני שנרקבת על הספה ורק משמינה כשהיא מענה את עצמה ומנסה להרזות, להיות כמו שאני רוצה.
להיות רזה, עם שיער קצר שכרגע לא מחמיא לי בשיט, בגדים מגניבים שכרגע רק מראים כמה שאני שמנה, למרות שאני במשקל תקין (אני נראת מלאה הרבה יותר), וחיוך. אבל זה לעולם לא יקרה, כי אני לא מסוגלת להאמין שזה יקרה.
האמתי המון זמן והכל רק נהיה גרוע יותר, הבנתי את המסר.

אני כותבת את זה ובוכה. מה לעשות?