אנשים מגיל 17 ומטה...

היי
אני כותבת את דעתי למטה ואשמח לשמוע את דעתכם.
בגיל ההתבגרות עד לאחרונה לא נראיתי הכי פוטוגנית, ולמרות שהצטלמתי לעיתים רחוקות, לרוב לא. בקושי הצטלמתי במסיבות, במסעדות, בבצפר, בפורים, באילת, בטירונות, בקורס, במדים, בבגדי ספורט יקרים, בגינסים יפים, בשמלות מושקעות, כשהסתפרתי... ובקושי לקחתי סלפי או הצטלמתי עם ההורים.
חשבתי שאזכור- כל הרגעים הכיפיים ואיך התלבשתי יפה. וגם חשבתי שלא ארצה לזכור בכללי את התקופה הזאת בחיים שלי כי סבלתי מהמון קשיים ונידוי מוחלט וסכינים בגב. מסתבר שלא.
היום אני בת 20 ומתחרטת מאוד. קודם כל אני נראית שונה לגמרי מגיל 18, שנראה שונה לחלוטין מגיל 16. ממש לא ידעתי את זה. לכן אלו גילאים ששווה לתעד! אתה נראה שונה בפנים כמעט כל שנה.
מה שגיליתי זה- לא נראיתי כל כך גרוע כמו שחשבתי. יש טריקים שאפשר להצטלם בעזרתם טוב יותר. ההורים שלנו גם מתבגרים ומשתנים, אז גם להם מגיעות תמונות איתנו. והכי חשוב: עם הזמן שעובר יש זכרונות חדשים לכן הישנים נדחקים הצידה.
אני היום מנסה לזכור בדיוק איך הפנים נראו עם איפור ובלי, איך הגוף נראה כשהייתי רזה פעם, איזה בגדים לבשתי בחורף ואיזה בקיץ, באיזה מקומות ביליתי, מה עשיתי בחיים, ולא מצליחה תמיד.
אני חושבת על זה המון בזמן האחרון כי זה מפריע לי. לא הייתי צריכה לתת לבריונות ולרוע לגרום לזה שלא ארצה לזכור את הרגעים הכן חיוביים.
אף אחד לא יהיה צעיר לנצח, והייתי רוצה שיהיו לי הרבה יותר תמונות להראות לילדים, וגם תמונות לעצמי שאזכור איך היו החיים שלי אז, שהיום הם שונים לגמרי מההווה שלי.
מה דעתכם? קרה לכם משהו דומה?
תזכרו שתמיד אפשר למחוק תמונות- אבל אי אפשר לחזור בזמן.