איך להפסיק להיות עצובה?

אמ אני לא ממש יודעת כי אין לי כאלה פשוט אולי תנסי לדבר עם ההורים שיקחו אותך לאיש מקצוע או כאילו את באמת רוצה לעשות את זה או שאת סתם חושבת על זה... זה הבדל גדול אז תחשבי על זה ותנסי אולי להיות יותר עם חברים ומשפחה ולהיות פחות לבד.. מקווה שעזרתי כי אני באמת לא מבינה בזה

שואל השאלה:
ניראלך שאני אספר להורים שלי שיש לי מחשבות אובדניות? בחיים לא

שואל השאלה:
"אמא אבא אני חושבת הרבה זמן על להתאבד אפשר פסיכולוג?"

שואל השאלה:
מה... באמת???

שואל השאלה:
הורדתי תתגית.. עדיין יעשו משו ??

לא נכון כשמדברים עם 105 הם לא מדברים עם הורים.. זה מה שאמרו לפחות

שואל השאלה:
פאק אני בלחצים עכשיו

שואל השאלה:
אני לא רוצה שהם ידעו.. רני רוצה לצאת מזה לבדד

אם את באמת רוצה להפסיק לחשוב מחשבות כאלו, את צריכה לספר להורים. אני לא מודע לאף בעל מקצוע שיקבל אותך בלי אישור הורה, ובכללי טוב שהם ידעו כי הם ההורים שלך. עד שתדברי איתם (אם בכלל) יש לך פה המון משתמשים (בניהם אני) שישמחו לנסות לעזור לך למקרה ואת צריכה

אמרתי שאני לא מבינה ניסיתי לתת עצה לא צריך לתקוף בסדר אם את לא רוצה לדבר עם ההורים תנסי לדבר עם חברים או לנסות לדבר דרך אנונימי ע8 מישהו..

אבל מה את מפחדת אם אין לך רצון כזה אז אין מה לדאוג .. לא??

תדברי עם ההורים שלך על זה רציני תושיבי אותם ותספרי כל מה שעובר עלייך ואולי אפילו הם יעזרו ולא תצטרכי כבר פסיכולוג אבל גם אם כן פשוט תגידי להם שאת מרגישה שאת צריכה

לחשוב מחשבות שמחות<3

שואל השאלה:
אנימינית
אני מתנצלת לא התכוונתי פשוט זו תקופה די חרא אצלי ואני מוציאה את זה על כולם מבלי שאני רוצה בכלל..

שואל השאלה:
אני באמצ לא מעיזה לדבר איתם על זה.. אוף

שואל השאלה:
painkiller
אוקיי אני בלחץ חד משמעית וואט דה פאק

באמת תשקלי לדבר עם ההורים. זה חשוב שהם ידעו ואת אפילו לא צריכה שהם ידעו בדיוק עד כמה המצב נורא. רק שידעו שאת מרגישה פחות טוב מבדרך כלל

על מה הסטרס? מנסים לעזור לך. תראי את זה בצורה חיובית יותר. עכשיו המצב שאת בו ישתנה לטובה ואת לא תחשבי מחשבות

כן^
עדיף שזה יבוא ממך

שואל השאלה:
לאלאלא אני לא מפסיקה לבכות עכשיו וואי אני בסטרסס

שואל השאלה:
תגידו יש סיכוי שגם לא דיווחו?

שואל השאלה:
אני לא מצליחה להרדם, אני מאוד מתוחה עכשיו.. :(

רוצה נדבר?

שואל השאלה:
טוב, הגיעו משטרה לבית שלי לפני כרבע שעה, סיפרו להם שפרסמתי פוסט אובדני ובלה בלה בלה ושאלו אם לפי דעתי אני צריכה עזרה מפסיכולוג או משהו.
אמרתי שלא, הם סיפרו להם על האתר והלכו.
ועכשיו אמא שלי לקחה אותי לשיחה והיא לא שפטה אותי לרגע ורצתה שאני אגיד לה מה עובר עליי, אבל סירבתי.

שואל השאלה:
והנאמן שערך לי את השאלה ממש תודה רבה לך -_-

חחח מת

אנונימית יקרה
אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) וכך הגעתי אל הפוסט שלך. קראתי את ארבע המילים שכתבת שמבטאות עצב גדול שאולי יושב על דיכאון או דכדוך שעלו בך בעקבות סיבות שונות, שחלקן ייתכן ידועות לך ולחלקן אולי אינך מודעת....ובהמשך גם קראתי שהצלחת לשוחח עם אמא שלך, ושהיא הייתה אמפתית ולמצבך, הקשיבה וכנראה שגם דואגת לך.
יקרה, זה שהצלחת לשתף את אימא שלך ולספר לה , זה בפני עצמו דבר נהדר, כי אימא וגם אבא הם הדמויות בבית שאמורות להגן עליך, להקשיב לכאבים שלך, לדאוג לך ולאפשר לך להירגע ולהרגיש שיש מקום בטוח שבו את יכולה להיחשף ולספר מה עובר עליך.
יש רגעים בחיים שלנו שבהם אנחנו מרגישים שנפלנו לתוך בור אפל ואנחנו שם לבד, שאף אחד לא באמת רואה אותנו או יכול לעזור לנו. מתארת לעצמי עד כמה זה מייסר להיות לבד עם מחשבות אובדניות כשלא רואים את האור. אבל האור קיים, הוא נמצא שם ומחכה לך.
בנוסף לשיחות עם אימא שלך ואולי גם עם איש מקצוע, אני מזמינה אותך אלינו, לצ'אט, מקום בטוח ומכיל, בו תוכלי להתכתב עם אחד המתנדבים שלנו בצורה אישית ואנונימית, לשתף ולפרוק את התחושות המכבידות עליך, אנחנו כאן כדי להקשיב ולתת כתף וירטואלית. אולי גם נצליח לעזור לך למצוא את הדרך להשקיט את המחשבות השליליות שמטרידות אותך, או לחשוב איתך על דרכי סיוע נוספות.
אני מצרפת לך לינק בקישור למטה, אפשר להתחבר גם מהנייד.

מוזמנת אלינו מתי שאת מרגישה צורך לשתף או להיעזר.... אנחנו כאן בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר