אתם חושבים שמה שעוזר לשכוח ממשהו זה פשוט להדחיק? מפרטת בתיאור אבל לא חובה לקרוא, זה סתם הסבר על המצב האישי שלי

בדיוק! תעיפי את זה מהראש שלך.. מה שהיה היה. תשכחי ממנו ותעלי מחשבות חיוביות!!
בהצלחה:)!

יואו זאת בול אני! תנסי להתעסק בדברים אחרים ולא לחשוב על זה כ"כ.. בסוף זה יעבור לך עם הזמן מנסיון

כן, סמכי עלינו תעבירי למחשבות חיוביות זה הכי חשוב!! ותוך יומיים שלוש תשכחי מזה
בהצלחה

להדחיק לא מעלים את מה שיושב עלייך. זה עוזר לטווח הקצר בשביל להצליח להתמקד בדברים אחרים ולתפקד בשאר היומיום שממשיך, אבל לטווח הרחוק זה מצטבר ומשפיע ומתבטא בכל מיני מקומות שלא בהכרח היינו רוצים שזה יתבטא בהם.
נניח אני מאז שאני קטנה הדחקתי רגשות והתמקדתי בדברים חיוביים כמו שאמרו מעליי ואז ההתמודדות הרגשית הומרה להתמודדות פיזית והתחלתי סוג של לפצוע את עצמי (לא בקטע אובדני, זה נקרא סקין פיקינג, מן הפרעה כזו שהיא יותר בכיוון של כסיסת ציפורניים ותלישת שיערות וכאלה..). אבל זה לא בהכרח עובר להתמודדות פיזית, זה יכול להתבטא גם בהימנעות מדברים מסויימים שמזכירים לך את המשהו הזה או שעלולים לעמת אותך איתו שוב ואם תדחיקי את מה שיושב עלייך אז לפעמים תהיה מן התנגדות פנימית כזו לכל מיני דברים שתרצי לעשות ובאיזשהו שלב לא תביני בכלל מאיפה מגיעה ההתנגדות הזו כי זה מרגשות מודחקים וזה קשה להתמודד עם זה כי זה להילחם בעצמך מבלי להבין מה מפעיל אותך בכלל.
הדחקה זו אפשרות שקיימת כי היא כן חשובה מאוד בחיים שלנו. כדי שבאמת כמו שאמרת לא נשקע לדברים יותר מדי ולא נצליח לתפקד בשאר החיים שלנו. אבל זה לא אומר שאת צריכה להתעלם לגמרי ממה שיושב עלייך.
אני ממליצה בשביל להתמודד עם דבר כזה- כן למצוא את הדרכים להדחיק או יותר נכון לשים בצד את מה שיושב עלייך ברגעים בהם זה לא מתאים שהרגש ישאב אותך אליו ולא יאפשר לך לתפקד, אבל כן למצוא את הזמן מתי את כן יכולה לתת מקום למה שיושב עלייך ולהתעסק בזה. נניח להקדיש שעה מסוימת ביום להתעסק בזה ולחשוב על זה ובשאר היום לשים את זה בצד. או אפילו כמה שעות ביום מסוים בשבוע. וחשוב לא פחות- *איך* את נותנת לדבר הזה מקום ו*עם מי*. לגבי האיך, חשוב שתתני לעצמך להתבונן במחשבות שלך בלי שיפוטיות, פשוט לזרום ולשאול שאלות ולנסות להבין אותן יותר לעומק, בלי ישר לנסות לפתור דברים. הפתרונות יגיעו אחר כך. אני בדרך כלל אוהבת להיעזר בכתיבה של המחשבות שלי לזה. ולגבי העם מי- לפעמים לעשות את זה לבד זה לא מספיק וצריך עוד מישהו חיצוני שיקשיב לנו ויאיר לנו אור על נקודות שלא שמנו לב אליהן בסיפור הזה שאנחנו מספרים. מישהו שיכול להיות מדריך\ הורה\ מורה \ חבר טוב או כל אדם אחד שבאמת באמת קשוב לך ואוהב אותך. ובמקרים מסוימים כשהם לא מצליחים לעזור ואין להם את הכלים המתאימים, כדאי לפנות לעזרה מקצועית של פסיכולוג נניח ולטפל בזה באופן קצת יותר מבוקר ומקצועי.
אל תדחיקי לגמרי לגמרי, זה משהו שלא יעשה לך טוב לטווח הרחוק, אולי (וגם זה לא בטוח) לטווח הקצר. אם זה ממשיך לשבת עלייך סימן שעדיין לא לגמרי השלמת עם כל מה שקרה ועדיין יש שם משהו לא לגמרי פתור, זה ממשיך לעלות במחשבות שלך כי כנראה יש עוד משהו שאת צריכה ללמוד מזה ועדיין לא לגמרי פיצחת. הנפש שלנו לא באה נגדנו, היא באה לטובתנו. גם בדברים הקשים שהיא מביאה. חשוב לזכור את זה!

שואל השאלה:
^ תודה רבה , מעריכה כל מילה , ואני חושבת שאת צודקת.
ודרך אגב אני הולכת כבר לפסיכולוגית אבל איכשהו לא מצליחה להעלות את הנושא אפילו בפניה ..
אבל לאט לאט אני מאמינה שגם זה יפתח
3>

מכירה את זה.. גם אני אצל פסיכולוגית ויש נושאים שגם אם כל השבוע חשבתי עליהם, כשאני מגיעה אליה ממש קשה לי לפתוח. לפעמים מה שאני עושה זה לכתוב את המחשבות באיזושהי מחברת כזו של מחשבות שלי ואז מראה לה את מה שכתבתי או מקריאה משם וזה קצת מקל עלי לשתף.. ואז היא מגיבה ולפעמים קצת קשה לי לענות למה שהיא מגיבה אבל במפגש שאחרי כבר הרבה יותר קל לי לדבר איתה על זה. את יכולה לנסות את זה אם בא לך..

שואל השאלה:
רעיון מעולה , אנסה
תודה רבה על השיתוף

בכיף:)
מקווה שיעזור