9 תשובות
תשאלי את חברים שלך
שואל השאלה:
תודה רבה באמת
תודה רבה באמת
אנונימית
משמעות היא לא דבר שמוצאים יום אחד ולא דבר שמישהו יום אחד מגיש אותה על מגש כסף. משמעות היא דבר שהאדם יותר לעצמו. מלבד המשמעות שהאדם יוצר לעצמו אין משמעות אמיתית לחיים.
תעזרי לאנשים תתנדבי במדא נגיד או משהו כזה או שתעזרי לזקנים או מגבלים פשוט תתנדבי במשהו זה יביא לי תחטשת סיפוק עצומה שאי אפשר לתאר
תקשיבי את צריכה למצוא משהו שיאתגר אותך, תתעסקי בתחביבים שאת אוהבת כמו ציור או שירה או ריקוד ותפתחי את זה,
תנסי לנסות לגשת לחברות נגיד בכיתה ולדבר איתן טיפה ואם זה ייתקדם אולי אפילו להיפגש מחוץ לבית ספר.
והקטע של המבוכה והצחוק המוגזם זה הכי כאילו חמוד ואנשים ייזכו לחברה כמוך תאמיני לי:))
יש מטרה לחיים האלה, אל תחשבי ככה, הם עוד מלפנייך ויש לך המון מה לעבור ולחוות:)
תנסי לנסות לגשת לחברות נגיד בכיתה ולדבר איתן טיפה ואם זה ייתקדם אולי אפילו להיפגש מחוץ לבית ספר.
והקטע של המבוכה והצחוק המוגזם זה הכי כאילו חמוד ואנשים ייזכו לחברה כמוך תאמיני לי:))
יש מטרה לחיים האלה, אל תחשבי ככה, הם עוד מלפנייך ויש לך המון מה לעבור ולחוות:)
סתם... תנסי להתיידד עם עוד אנשים תחפשי תחומי עניין חדשים כדי שיעזרו לך להתחבר... תנסי לדבר על זה עם בני משפחה שאת סימכת עליהם או עם אנשים פה בסטיפס... אני בטוח שינסו לעזור לל
קודם כל בת כמה את ?
את בחופש ?
אני מבינה גם שאת לא עובדת,
תראי מה שכתבת בתיאור ממש הזכיר לי תקופה בחיי,
בתחילת הקורונה אז הפסקתי לעבוד וגם עזבתי את הדירה, ופתאום היה אסור לצאת ולהיפגש, וצפו לי רגעים של אשמה, ושנאה, ופחדים ודמיונות וחרדות.
מה שאת מתארת, כך הרגשתי
כי תחשבי, בטח ואפשר להבין כשאת לא עסוקה, ואין לך מטרה אז וודאי שתרגישי שיעמום וריקנות.
אני אישית באותה תקופה רציתי לישון,
גם הייתי אחרי פרידה
בקיצור באמת לא היה קל.
אמרתי וואי אלוקים מה אני עושה תוציא אותי מזה,
ומה אני אגיד, לאט לאט החזרתי קשרים עם חברות, יצאתי, ניפגשתי, פתאום קלטתי שבאמת להעסיק את עצמינו ולקום למטרה סה באמת כיף,
אז פשוט הייתי קמה ומנקה את הבית,
אז מה עושים אחכ ?
,,,מתפללת
קוראת תהילים
מכינה אוכל...
אבל עדיין היה משעמם וריקני.
מה שאני באה להגיד לך
זה שקוגם כל את צריכה לעשות דברים שעושים לך טוב, והינה אני מאמינה שאת יוגעת הרי אמרת שיש לך חרדה אז תטפלי בזה, תעבדי יל הביטחון, זה יעזור לך, צאי, תכירי אנשים, אנשים זה דבר טוב, זה שמחה, תעדי דברים שנותנים לך סיפוק, אני הייתי ממליצה לך אולי לעבוד ולהרוויח כסף..
תחשבי על זה
אוהבת
את בחופש ?
אני מבינה גם שאת לא עובדת,
תראי מה שכתבת בתיאור ממש הזכיר לי תקופה בחיי,
בתחילת הקורונה אז הפסקתי לעבוד וגם עזבתי את הדירה, ופתאום היה אסור לצאת ולהיפגש, וצפו לי רגעים של אשמה, ושנאה, ופחדים ודמיונות וחרדות.
מה שאת מתארת, כך הרגשתי
כי תחשבי, בטח ואפשר להבין כשאת לא עסוקה, ואין לך מטרה אז וודאי שתרגישי שיעמום וריקנות.
אני אישית באותה תקופה רציתי לישון,
גם הייתי אחרי פרידה
בקיצור באמת לא היה קל.
אמרתי וואי אלוקים מה אני עושה תוציא אותי מזה,
ומה אני אגיד, לאט לאט החזרתי קשרים עם חברות, יצאתי, ניפגשתי, פתאום קלטתי שבאמת להעסיק את עצמינו ולקום למטרה סה באמת כיף,
אז פשוט הייתי קמה ומנקה את הבית,
אז מה עושים אחכ ?
,,,מתפללת
קוראת תהילים
מכינה אוכל...
אבל עדיין היה משעמם וריקני.
מה שאני באה להגיד לך
זה שקוגם כל את צריכה לעשות דברים שעושים לך טוב, והינה אני מאמינה שאת יוגעת הרי אמרת שיש לך חרדה אז תטפלי בזה, תעבדי יל הביטחון, זה יעזור לך, צאי, תכירי אנשים, אנשים זה דבר טוב, זה שמחה, תעדי דברים שנותנים לך סיפוק, אני הייתי ממליצה לך אולי לעבוד ולהרוויח כסף..
תחשבי על זה
אוהבת
שואל השאלה:
אוף אתם כאלה מדהימים זה לא פייר..
אוף אתם כאלה מדהימים זה לא פייר..
אנונימית
אל תוותרי על עצמך בגלל זה. נסי לעשות משהו טוב בשביל עצמך או לדבר עם מישהו או לפנות לעזרה מקצועית
באותו הנושא: