אני לא מרגישה רגשות, לא עצב, לא שמחה, לא כעס, לא אכפת לי בכלל מאנשים או מעצמי

שואל השאלה:
ההורים רבים בלי סוף*

בת כמה את? את נמצאת בטיפול כלשהו?

שואל השאלה:
הייתי פעם

היי
נשמע כמו סוג של דיכאון
ממליצה לך לגשת לטיפול כלשהו
ובכל מקרה תזכרי שזה רק תקופה וזה יחלוף

שואל השאלה:
בת 16
הייתי מטעם החטיבה כי הייתי עושה שטויות ומספרת מה שלא צריך ומשקרת ואז הלכתי לפסיכולוגית תקופה והפסקתי כי לא התחברתי לשיטת טיפול .
מאז ביקשתי מאמא שלי עוד פעם אחת לפני החופש הגדול לחזור לפסיכיאטר לעשות אבחון או משהו שיתן לי מרשם כדורים וואטבר כי לא הפסקתי לבכות, והיא פשוט לא לקחה את זה ברצינות, היא אמרה שאני בוכה כי אני לא לומדת למבחנים ומקבלת ציונים נמוכים ועכשיו אני כבר לא רוצה לבכות אפילו, לר משנה כמה אני מנסה

רגע אז איך עברת לדירה מרוחקת אם את קטינה? איזה דירה את יכולה להשכיר? את קטינה

לפעמים ההורים שלנו לא מבינים מה עובר עלינו
את יכולה לפנות ליועצת בית ספר או למחנכת אני בטוחה שהיא תוכל לעזור לך
בכל מקרה אל תישארי ככה את חייבת לנסות להרים את עצמך גם אם זה אומר לעשות דברים קטנים כמו לצאת להליכה בחוץ, ללמוד משהו, לשמוע מוזיקה או כל דבר שיכול לעשות לך אפילו טיפה טוב אחרי שתסיימי אותו

שואל השאלה:
עברתי עם ההורים

שואל השאלה:
אני בחיים לא אפנה ליועצת

שואל השאלה:
ללכת להליכה או ללמוד משהו או לשמוע מוזיקה גורם להרגיש יותר טוב
אני לא יכולה להרגיש יטתר טוב אם אני לא מרגישה כלום

למה לא? את יכולה לעשות את זה באופן ממש דיסקרטי אף אחד לא צריך לדעת על זה
זה לא בושה לבקש עזרה

לפעמים לעשות כל מיני דברים קטנים כאלו גם אם אין לך חשק או רצון פותחים את הדלת לרגשות ומרימים אותך
תעשי גם אם את לא רואה בזה היגיון וזה יבוא

שואל השאלה:
פעם אחרונה שפניתי ליועצת היא עירבה משטרה זאת הייתה תקופה הכי גרועב בחיים שלי

אני לא מבין בזה יותר מדי, אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב בשבילך כרגע זה להחזיר את הרגשות, איך לעשות את זה? לדעתי ע"י ליצור קשרים חדשים עם אנשים או להשיג תחביבים חדשים ותחומי עניין, אולי גם למצוא מטרות קטנות, ודברים כאלו. להיות במצב זומבי זה די מסוכן לדעתי. והייתי שם... את צריכה למצוא הסחות דעת שיעניינו אותך. ואולי קשרים עם אנשים לא רעילים יעזרו לך גם.