אני רוצה לשמוע את הדעות שלכם.

לא נראה לי שהייתי עונה במקרה הזה, בטח הייתי הולכת לחברה לספר לה את זה כדי להוציא את העצבים, אם זה היה מעצבן אותי.
לא חושבת שהיה נכון לומר לה את זה בפני כולם ככה, גם אם מה שהיא אמרה היה חסר טקט/ מטומטם/ מיותר.
במקרים בסגנון הייתי רוצה להיות חדה, משפט אחד קולע שיעמיד במקום.
לשמור על פאסון, לכבד ולא לתת לעצמי להתפרץ כמו הר געש של רגשות.
ברור שזה לא תמיד עובד ולפעמים אני סותמת ומתפוצצת לבד.
המעשה שלך דורש אומץ, שמחה שמצאת בך אותו, אבל בגלל שהדברים שאמרת לה נאמרו בפני עוד אנשים ויכול להיות שהיא הובכה וזה פחות חיובי.
חוץ מזה, כנראה שיהיה קצת קשה יותר להתייחס ברצינות למקרה ולהגיע לאיזשהו שלום ככה.
אני חושבת שאם הייתי מורה הייתי רוצה לדבר איתך עכשיו, להתנצל.
אולי כדאי שתיגשי אליה את, תסבירי לה את המצב, הפעם ברוגע ואולי גם לך יש איזה התנצלות קטנה לתת, תלוי באיך שהדברים נאמרו.
היו אומרים לי את זה המון כשהייתי קטנה והייתי נעלבת, אבל לא צריך, תזכרי שאת לא צריכה אף אחד שיאשר לך שאת בסדר.
היא רוצה לחשוב שזה לא מתאים לך כי את עדינה? שתחשוב, למי אכפת. להכניס מאוזן אחת להוציא מהשנייה.
תדעי מה את שווה, זה מה שחשוב.
שיהיה בהצלחה:)

שואל השאלה:
תודה רבה!