קטע לחג האהבה דעות מתקבלות :)

חג האהבה היום.
את זוכרת, איך את ואני נסענו שנה שעברה לצפות בכוכבים?
אמרת לי: "אתה רואה את הכוכב הזה, יכול להיות שהוא נחרב לפני אלפי שנים , אבל אנחנו עדיין יכולים לראות אותו, בגלל מהירות האור".
הסתכלת עליי עם העיניים הכחולות שלך, עמוק עמוק.
ואז נישקת אותי.
למול כל אותם כוכבים, הקיימים והלא הקיימים.
לעולם לא אשכח את אותו לילה.

שנה אחר כך, חג האהבה, אני לבד, בבית של ההורים.
האהבה שלנו כבר מזמן כבתה.
אבל איכשהו, ההכרה הזאת עדיין לא הגיעה ללב, כמו הכוכבים ההם שעדיין לא מוכנים לקבל את העובדה שהם כלו, שעדיין ממשיכים להאיר בעקשנות.
בטח יצאת לך לאיזה מסיבה עם בחור חתיך, והוא תופס אותך בידיו המחוספסות כשאת מועדת מרוב אלכוהול.
ואת צוחקת את הצחוק המתגלגל שלך, עם תערובת של אושר ופחד.
כאילו אם תצחקי יותר מידי כל הטוב הזה יתפוגג.

ובזמן שכולם יהיו עסוקים בלזכור, בלאהוב.
אני אחגוג את: "יום השכחה".
ואנסה יום אחד לא לחשוב עלייך
כאילו מעולם לא היינו משהו.
אבל זה קשה, כשאת נמצאת בכל מקום, כשהשיר שאהבנו לשיר בזיופים מתנגן ברדיו, או כשמישהו מדבר על הסרט ההוא שראינו בקיץ.
כשאני חולף עם הרכב על פני המסעדה האהובה עלייך, זאת שאכלנו בה בכל סוף שבוע, עם כתמים של קטשופ על הבגדים, כמו איזה שני ילדים קטנים.
כל דבר מזכיר לי אותך.
וזה כואב.
הלב שלי מסרב לקבל את זה, בדיוק כמו הכוכב ההוא, האהבה עדיין מאירה, באור קלוש זוהר.
אבל היא כבר לא קיימת.
לא אצל שנינו.

יום שכחה שמח.