אני ממרץ לא הלכתי לביהס, ממרץ אני בבית שלי.

אני לא מהמחמירים, כן יצאתי די הרבה. אני נוסעת באוטובוסים וזה... אבל בסהכ אני כבר חמישה חודשים יושבת בבית בלי יותר מדי אינטרקציה עם אנשים.
פתאום השגרה נראת לי בלתי אפשרית. אני חיה בפנימייה, פתאום זה נראה לי בלתי אפשרי לעזוב את החדר שלי ליותר מיום, לחיות עם עוד אנשים בחדר. מאוד נהנתי בפנימייה כשחייתי שם אבל עכשיו זה נראה בלתי אפשרי. כל הלחץ הלימודי נראה לי פתאום לא אפשרי. אזור הנוחות שלי עכשיו הוא להיות לבד בחדר ויהיה לי קשה בטירוף להתרגל למשהו אחר. אני פוחדת מספטמבר, מה אני יכולה לעשות? איך להתגבר על החרדה?