עזרה נפשית אני באמת לא יודעת מה לעשות?

היה לי חבר ראשון (רציני) לפני חודשיים בערךהוא היה ערס ממש הכרתי אותו דרך חברים משותפים דיברנו במדיה החברתית שלושה ימים ואז נפגשנו אני הוא וחברים ואז אני והוא נשארנו לבד והלגנו לפארק אכשיהו התנשקנו (נשיקה ראשונה) ושבוע שלם אחרי בית ספר נשארנו כזה בחוץ והתנשקנו שעות.
זו הייתה תקופה לא יציבה בחיים שלי והוא סוג של ניצל את זה.
המחנכת שלי דיברה איתי ואמרה שזוגיות זה לא רק מזמוזים קודם כל הוא צריך להיות החבר הכי טוב שלך ורוב הזוגיות זה שיחות ולהיות שם אחד בשביל השני ואנחנו פשוט התמזמזנו.
ניסתי לפתח שיחות והמשפט שלו היה "אני לא רוצה להרוס את הרגע"
הוא היה ערס סוג של אני מניחה.
מעשן מהמר שותה וכל השיט שיתחבר לזה. אני הייתי ילדה טובה פשוט עברה עליי תקופה ממש כבדה ואני עכשיו מתחרטת על זה שנתתי לו לעשות לי את זה המורים בבית ספר שלי היו רואים אותנו וביקשתי ממנו ללכת משם כי לא נוח לי והוא פשוט הושיב אותי ונישק אותי ואמר לי אני אפרק את מי שמתעסק איתך. ושהוא ראה את שלו הוא התחבא ואמר לי שאסור לו להסתבך בעוד צרות.
אני הייתי צריכה לסבול כל יום נישוקים שבסופו של דבר לא הרגישו לי בנוח במשך שעות. נגררתי לשתות(לא ממש הרבה חצי כוס אבל בכל זאת).נאלצתי לשקר לאמא שלי לגבי איפה אני נמצאת. והייתי מבריזה. הייתי אומרת להורים שאני בבית ספר כשהייתי איתו. מבריזה מהלימודים.
אני כל-כך מתחרטת על זה שנתתי לו לעשות לי את זה ומרגישה כאילו אנסו אותי אני יודעת שזה נשמע ממש כבד ושגוי אבל אני מרגישה רע עם הגוף שלי אני מסתכלת עליו ופשוט מתחילה לבכות ואני לא יודעת מה לעשות.
המחנכת שלי הייתה איתי לאורך כל הדרך לאחר שמורים דיווחו לה עליי היא דיברה איתי ועזרה לי להיפרד ממנו בצורה טובה הוא לא כיבד אותי בשום צורה שהיא ובגרע שאמרתי לו שאני רוצה שזה יגמר הוא פשוט אמר
"לא! יודעת מה נמאס לי שאת מושכת את זה. אני רוצה לסיים את זה"
אני מרגישה לא שייכת לעצמי כאילו אני עדיין בבעלותו ואני באמת לא יודעת מה לעשות אני מרגישה ממש רע עם עצמי
עם קראתם עד כאן אני ממש שמחה
ואשמח לעזרה
תודה רבה (:(