69 תשובות
שירים שמחים
חיוביות
אנשים שתומכים
עזרה מקצועית
שינוי גישה
חיוביות
אנשים שתומכים
עזרה מקצועית
שינוי גישה
אנונימית
לא יצאתי, תרופות לא עוזרות לי. אבל אין מה לעשות
מדכאון אי אפשר לצאת זו מחלה נפשית
אם את מתכוונת לסתם תקופה ארוכה שמרגישים עצב אז זה משהו אחר ^^
אם את מתכוונת לסתם תקופה ארוכה שמרגישים עצב אז זה משהו אחר ^^
פריזמה עזר קצת
זה נשמע כמו קלישאה בנאלית וטיפשית
ואם אני הייתי במצב הזה כרגע לא הייתי מקשיבה לעצמי אבל באמת באמת שהזמן עושה את שלו
ואם אני הייתי במצב הזה כרגע לא הייתי מקשיבה לעצמי אבל באמת באמת שהזמן עושה את שלו
עדיין לא ממש יצאתי אבל המצב שלי השתפר ממש- זה ישמע מטומטם וקלישאה אבל פשוט ניסיתי להסתכל בחיוביות על הכל ולקחת מכל הדברים הרעים שקרו לי משהו טוב.
ואני יכולנ להישבע שזה עזר לי, ואני כבר 7 שנים בדיכאון אז תחשבו שניסיתי הכל וזה הדבר היחידי שבאמת עזר.
ואני יכולנ להישבע שזה עזר לי, ואני כבר 7 שנים בדיכאון אז תחשבו שניסיתי הכל וזה הדבר היחידי שבאמת עזר.
חברים
לא נכנסתי ושלא אכנס גם
החלפתי חברים
בעזרת השם כולנו
לא הייתי
(damn it feels good to be a gangsta)
(damn it feels good to be a gangsta)
לא יצאתי וזה לכל החיים.
יש תקופות טובות ויש פחות.
אפשר עם טיפול ללמוד לחיות לצד זה בשלום,זה לא נעלם.
יש תקופות טובות ויש פחות.
אפשר עם טיפול ללמוד לחיות לצד זה בשלום,זה לא נעלם.
לאונן
הנורמלי היחיד באתר
היית יוצא גנגסטה בלי המשפט בסוגריים
ולשאלה יצאתי עם הרבה תמיכה מהסביבה
היית יוצא גנגסטה בלי המשפט בסוגריים
ולשאלה יצאתי עם הרבה תמיכה מהסביבה
אנונימית
טיפולים פסיכיאטרים בעיקר
מרשמים וכדורים
טיפול פסיכולוגי
טיפול cbt
וטיפולים במכון אופק
מרשמים וכדורים
טיפול פסיכולוגי
טיפול cbt
וטיפולים במכון אופק
כתבתי לעצמי הרבה על מה אני מרגישה וניסיתי לפרט לעצמי כמה שאני יכולה וכמה שיותר לתאר באופן מדויק את ההרגשה ומה שעובר עלי ולאתגר את עצמי בשאלות של מאיפה זה בא ולמה וכו'. ככל שהצלחתי לדייק יותר ולהעמיק יותר ככה הרגשתי יותר הקלה אחר כך אפילו שהתהליך עצמו היה כואב ובכיתי הרבה כשכתבתי, זה טבעי ולגיטימי ובריא לבכות ושיהיה כואב, חשוב לתת לזה מקום.
פרקתי עם חברים ודיברתי עם אנשים! להיות עם אנשים זה אחד הדברים הכי חשובים בתקופות האלה.
הרבה מוזיקה ואווטאר.
ופסיכולוגית.
(יש לציין שאני מדברת על דיכאון שגרתי וזמני שקרה כתוצאה מאירוע משברי כלשהו, לא על דיכאון כרוני או קליני, זה משהו אחר לגמרי.)
פרקתי עם חברים ודיברתי עם אנשים! להיות עם אנשים זה אחד הדברים הכי חשובים בתקופות האלה.
הרבה מוזיקה ואווטאר.
ופסיכולוגית.
(יש לציין שאני מדברת על דיכאון שגרתי וזמני שקרה כתוצאה מאירוע משברי כלשהו, לא על דיכאון כרוני או קליני, זה משהו אחר לגמרי.)
אנונימית
התחלתי להתחזק להאמין יותר בקדוש ברוך הוא
לקיים יותר מצוות התחלתי לשמור שבת
הכל הכל ללמוד תורה באמת לא חשבתי על זה
היום אני דתי ובדרך קרו עוד הרבה דברים מרגשים ומשמחים
ברוך ה' מבורך לעולם ועד
זה קרה לפני שנה ותודה רבה לקדוש ברוך הוא שהפיל אותי לקרשים כדי להבין את משמעות קיומי
תודה בורא עולם אני אוהב אותך הכי בעולם!!!!!!!!!!!!!
לקיים יותר מצוות התחלתי לשמור שבת
הכל הכל ללמוד תורה באמת לא חשבתי על זה
היום אני דתי ובדרך קרו עוד הרבה דברים מרגשים ומשמחים
ברוך ה' מבורך לעולם ועד
זה קרה לפני שנה ותודה רבה לקדוש ברוך הוא שהפיל אותי לקרשים כדי להבין את משמעות קיומי
תודה בורא עולם אני אוהב אותך הכי בעולם!!!!!!!!!!!!!
תרופות ממי
קלונקס
קלונקס
האמת? לפני שלוש שנים אבא שלי נפטר
(הייתי בת16) וניסו לשלוח אותי ליותר מ-5 פסיכולוגים ושוב דבר מזה לא עזר לי, ההפך זה הכביד עלי ועוד יותר לא היה לי כוח וחשק לזה.
מה שעזר לי פה זה מוזיקה... מוזיקה זה החיים שלי, זה הציל אותי מכל הדברים שעברתי בחיים שלי,
אני מדברת על שירים עם משמעויות לא שירים עם מילים בלי משמעות ותוכן..
זה הבריח אותי לעולם אחר למקום אחר זה היה ה"טיפול הפסיכולוגי" שהייתי צריכה!
אנשים שאוהבים מוזיקה בכל נשמתם יבינו אותי..
(הייתי בת16) וניסו לשלוח אותי ליותר מ-5 פסיכולוגים ושוב דבר מזה לא עזר לי, ההפך זה הכביד עלי ועוד יותר לא היה לי כוח וחשק לזה.
מה שעזר לי פה זה מוזיקה... מוזיקה זה החיים שלי, זה הציל אותי מכל הדברים שעברתי בחיים שלי,
אני מדברת על שירים עם משמעויות לא שירים עם מילים בלי משמעות ותוכן..
זה הבריח אותי לעולם אחר למקום אחר זה היה ה"טיפול הפסיכולוגי" שהייתי צריכה!
אנשים שאוהבים מוזיקה בכל נשמתם יבינו אותי..
לא יצאתי אבל משתדלת שוב ושוב לנסות ממליצה לך להתחיל לעשות ספורט זה מאוד עוזר ונותן מוטבציה מוזמנת לדבר איתי מתי שאת רוצה ❤
זה סוג של עבר עם הזמן אחרי תקופה של שנה. כמה טיפים שעזרו לי זה להפסיק לשמוע שירים עצובים,לומר לעצמי שאולי הבנתי את הסיטואציה לא נכון ושהכל בסדר. בסופו של דבר המוח שלך באמת קולט את המסרים והדיכאון עובר. בהצלחה❤
אנונימית
מצטרף לשאלה
לא ממש דיכאון אבל פשוט שיניתי גישה לחיים, עם כמה שזה קשה פשוט צריך לשנות גישה
אנונימית
נכון כשכואב לקום מהמיטה? אז להכאיב לעצמך ולקום. כשלא רוצים ללכת למפגש? ללכת ולסבול.
מוזיקה טובה וספגטי
מוזיקה טובה וספגטי
אנונימית
לא יצאתי. גם תרופות לא עוזרות לי.
לא יצאתי..
דיברתי אם בשנות שיודעות להרים מצב רוח את מוזמנת לשלוח לי הודעה❤❤❤
בנות*
לא יצאתי, אבל אני עומד לצאת
נמאס לי מזה כבר אני בן 14 מטופל בסרטרלין וריספרידון (כדורי בנזו כשצריך) (הכל מרשם רופא)
וטיפול פסיכולוגי מאוד עוזר לי ממליץ למי שמרגיש מדוכדך
נמאס לי מזה כבר אני בן 14 מטופל בסרטרלין וריספרידון (כדורי בנזו כשצריך) (הכל מרשם רופא)
וטיפול פסיכולוגי מאוד עוזר לי ממליץ למי שמרגיש מדוכדך
אנונימי
מה... ברור שאפשר לצאת מדיכאון.. זו מחלה נפשית ולרוב מחלות עוברות אם מטפלים בהם.. זו לא מחלה סופנית או משהו
חברים שלי עשו המון מאמצים ועזרו לי
עבודה עצמית
שינוי גישה
הזמן
שינוי גישה
הזמן
תותסטאר43
זאת יכולה להיות מחלה סופנית בהחלט
זאת יכולה להיות מחלה סופנית בהחלט
אנונימי
כל מחלה יכולה להיות מחלה סופנית אם לא מטפלים בה
ומישהי כתבה שאי אפשר לצאת מדיכאון כי זו מחלה נפשית, אז פשוט הבהרתי שאפשר
פשוט לא נכנסתי אליו
חחח עוד לא קרה, החלפתי כבר כמה תרופות וזה לא עוזר. פסיכיאטרים זה לא כיף 3:
מה שעזר לי היה להתמקד בעצמי ולא בשום דבר אחר. מה טוב לי? לא מה טוב לאחרים, לא מה טוב להורים שלי, לא מה טוב לדת. מה טוב לי? וככה התמקדתי בבעיה שהייתי תקוע בה ויצאתי ממנה בדרך שהייתה הכי טובה לי. לא יודע אם זה רלוונטי לבעיה שאת מתמקדת בה שגורמת לך לדיכאון (אם יש כזאת)
לא יצאתי
לא יוצאים זה הפתרון
כדור ופסיכולוגית
פבוקסיל
אריפליי
וולבוטרין
טיפולים בצמחי מרפא= כמו פסיפלורה וקמומיל
פעילות גופנית כמו ריצה
אריפליי
וולבוטרין
טיפולים בצמחי מרפא= כמו פסיפלורה וקמומיל
פעילות גופנית כמו ריצה
אני לא.
פסיכולוג פסיכיאטר וכדורים
עמדתי ערומה מול המראה כל יום במשך איזה חצי שעה והכרחתי את עצמי לחייך חיוך אמיתי ואפילו אם יצא לי דמעות לחייך ולחייך תמיד והתחלתי לראות סדרות שאהבתי והוצאתי את האנשים שאהבתי מהחיים.
ההחלטה הזאת באה מהפעם האחרונה שניסיתי להתאבד ממנת יתר ולקחתי הרבה כדורים ולא קרה לי פשוט כלום והבנתי שזה סימן
*לא אובדנית*
ההחלטה הזאת באה מהפעם האחרונה שניסיתי להתאבד ממנת יתר ולקחתי הרבה כדורים ולא קרה לי פשוט כלום והבנתי שזה סימן
*לא אובדנית*
רקדתי המון, זה עזר לי לרדת במשקל וגם הרים לי מצב רוח בטירוף!
עשיתי המון רשימות , אני ממליצה למי שיש לו בלאגן בראש לעשות רשימות .
ומדיטציה, הרבה מדיטציה .
עשיתי המון רשימות , אני ממליצה למי שיש לו בלאגן בראש לעשות רשימות .
ומדיטציה, הרבה מדיטציה .
אנונימית
תרופות
לא יצאתי/:
הייתי ב-4 שנים של דיכאון, עד שהכרתי את חבר שלי והיינו ביחד שנה וחודשיים וכשנהיינו ביחד הדיכאון פשוט נעלם לי. כשנפרדנו הדיכאון פשוט לא חזר ומאז אני בלי דיכאון. לא יודעת איך להסביר את זה ולמה זה קרה, אבל ככה הדיכאון שלי נעלם.
לא יצאתי
אבל יש כל מיני רמות של דיכאון, אצלי הוא ברמה שהיא לא משהו בלשון המעטה אבל אני יכולה להגיד לך שהוא לפחות לא מדרדר ליותר מזה כי זה יכול בקלות.
וזה בעזרת המון תמיכה בעיקר מאנשים שאכפת להם, זה מאוד חשוב במצב כזה של דאון שיש מי שיודע ואכפת לו ומאוד תומך, זה לא מובן מאליו.
ואני מניחה שברמות שונות ומסוימות ומאדם לאדם, אותה תמיכה יכולה גם להוציא אותך מזה.
מעבר לזה יש כאלה שעוזר להם פרוזק או ציפרלקס, שוב זה מאוד אישי, גם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לפעמים או לנסות למצוא את הגורם העיקרי למצב ומשם לחשוב מה עושים.
אבל יש כל מיני רמות של דיכאון, אצלי הוא ברמה שהיא לא משהו בלשון המעטה אבל אני יכולה להגיד לך שהוא לפחות לא מדרדר ליותר מזה כי זה יכול בקלות.
וזה בעזרת המון תמיכה בעיקר מאנשים שאכפת להם, זה מאוד חשוב במצב כזה של דאון שיש מי שיודע ואכפת לו ומאוד תומך, זה לא מובן מאליו.
ואני מניחה שברמות שונות ומסוימות ומאדם לאדם, אותה תמיכה יכולה גם להוציא אותך מזה.
מעבר לזה יש כאלה שעוזר להם פרוזק או ציפרלקס, שוב זה מאוד אישי, גם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לפעמים או לנסות למצוא את הגורם העיקרי למצב ומשם לחשוב מה עושים.
לא יצאתי
תשמעי שירים
אנונימית
הלכתי לפסיכיאטר כדי שיאבחן שיש לי דיכאון ולבדוק שאני לא כמו חצי מהילדים בישראל כשהם בבאסה יומיים
הוא נתן לי כדורים ואחרי יותר מחצי שנה הפסקתי כי הם עשו לי כאבי בטן ולא הרגשתי שהם עוזרים יותר.
הוא נתן לי כדורים ואחרי יותר מחצי שנה הפסקתי כי הם עשו לי כאבי בטן ולא הרגשתי שהם עוזרים יותר.
זה ארוך רצח אבל שווה כל רגע וברגע שמתחילים לקרוא זה עובר מהר! קחי כמה דקות ותתחילי אני מאמינה שלא תתחרטי על זה! והלוואי וכל מי שיש לו דיכאון או שסתם מעניין אותו יקרא את זה!
יצאתי
בעזרת חשיבה חיובית, אהבה עצמית, הכרת תודה, וגם שיניתי פה ושם דברים קטנים באורח חיים שלי שהוסיפו שמחה (אפילו הדברים הקטנים האלו לבד עם הכרת תודה יכולים להוציא מדיכאון)
כדי לצאת מדיכאון דבר ראשון שצריך לעשות זה לשנות את החשיבה
איך?
הדרך הכי מועילה שאני שמתי לב אליה זה קודם להתחיל לשאול את עצמנו שאלות.
תתחילי לשאול את השאלות האלו ולענות לעצמך
למה אני בדיכאון?
כמעט כל דבר אפשר לפתור האם יש דרך לפתור את זה ואני סתם מורחת את זה?
האם זה באמת שווה את זה שאהיה בדיכאון בגלל זה?
האם אני מחפשת להתמסכן? (אם כן פה זה רק תלוי בחשיבה חיובית ובלעשות דווקא לעצמך ולחפש רק סיבות שבגללן את ברת מזל)
האם אני דווקא ברת מזל שיש לי את כל מה שיש לי?
אם זה בגלל בנאדם שפגע - האם הוא באמת שווה את זה שארגיש ככה בגללו?
אולי זה דווקא מזל ענקי שהוא לא בחיים שלי כי לא מגיע לו מישהי כמוני? יכול להיות שמישהו יותר טוב בהרבה מחכה לי? אולי עדיף להיות עם עצמי תקופה מאשר עם אנשים שלא מגיע לי לסבול בגללם?
אחרכך בא החלק של החשיבה החיובית
למה שאחשוב רע? למה שאחשוב רק על מה שחסר לי? לכולם חסר דברים.
מה כן יש לי? על מה אני כן יכולה לשמוח?
תתחילי לחשוב על תכונות יחודיות שלך שאין לאף אחד אחר תתחילי לאהוב את עצמך עליהן
אולי את נדירה ומיוחדת במינה ואולי יש לך לב זהב וחכמה שאת צריכה להעריך בעצמך.
תתחילי לחשוב על כל הדברים שאת שמחה שדווקא הדברים האלה בחיים שלך, על הדברים הייחודים גם.
תחשבי רק על הטוב ועל החיוביות.
ושוב תקראי כל שאלה בנפרד ותעני עליה (את יכולה גם להעתיק לאחרכך)
יש לך המון סיבות לחייך (:
הכרת תודה
בעיקר צריך את זה כשאת מתחילה לחשוב חיובי ואז פתאום נופלת עלייך המחשבה רגע נו ואז מה אם יש לי את זה? זה לא עוזר לי לאהוב את זה.
הרבה מאיתנו כבר חושבים שאנחנו מעריכים את מה שיש לנו ועדיין נכנסים לדיכאון אז זהו
שאנחנו לא באמת מספיק מעריכים אם המחשבה הזאת נכנסת אלינו
אספר לך סיפור שקרה לי ותנסי לדמיין אותו
זה יתן לך ראייה יותר לעומק על הכרת תודה, זה שינה לי את החיים!
תמיד ידעתי שיש אנשים שיש להם פחות ממני אבל אף פעם לא חשבתי שזה כזה ישנה לי את החיים, הלכתי לקניון ביום האחרון של חנוכה וקניתי סופגניות טעימות וצבעוניות ושוקו חם וטעים, שתיתי את השוקו וארזתי את הסופגניות הטעימות תוך כדי שאני חושבת על זה שהחיים שלי לא משהו בכלל ושאני רואה את כולם מסביב מצליחים ועם מלא חברים.
לפני שיצאתי מהקניון עברתי ליד המאפיות עם הריח המגרה של הסופגניות וראיתי איש שנראה לי עני רציתי לתרום לו פתחתי את הארנק אבל לא הייתי בטוחה שהוא עני אז עזבתי את זה כי פחדתי לבייש אותו פחדתי שהוא לא עני ושהוא יעלב שחשבתי שהוא נראה כלכך מוזנח עד כדי כך שהוא עני
לאחר מכן הוא הלך לפח לחפש אוכל
ברגע הזה הבנתי ישר שהוא עני
אח שלי בא עם הרכב לקחת אותי מהקניון הביתה והוא כבר היה בחניה הוא היה צריך למהר ולא רציתי לעקב אותו אז התרחקתי לכיוון היציאה מהקניון
ואז עמדתי רחוק וצפיתי בעני מרים כוס ריקה של קפה ומסתכל אם נשאר בה משהו תוך כדי שאני מתלבטת אם לחזור ולתת לו 50 שח לקנות משהו טעים לחנוכה או למהר לאח שלי שלא יאחר עמדתי שם כמה שניות ואז אח שלי בא ואמר לי בואי כבר צריכים למהר
הלכתי איתו ותוך כדי הסתכלתי על העני בחרטה שלא נתתי לו כסף אבל אז חשבתי טוב אני מקווה שמישהו יתן לו אבל התחרטתי כי גם אם מישהו יתן לו זה כבר לא יהיה חנוכה והוא לא יזכה לאכול סופגניה.
חזרתי הביתה החלפתי לפיג'מה לקחתי סופגניה מתוך האריזה ושמתי את הנעליי בית הפרוותיות הוורודות שלי תוך כדי שאני יושבת לי בנוחות על המיטה מול המראה עם הסופגניה באה לתת בה חתיכת ביס גדול וחושבת על כמה החיים שלי נוראיים ושאני בודדה ושכולם מזלזלים בי ושהבגד היקר שהזמנתי הגיע קטן מידיי ושהקראש לא אוהב אותי שאבא שלי בריב איתי ושכל החברות שלי הפסיקו לדבר איתי כי אני לא מספיק חשובה להן כדי לשמור על קשר
פתאום נזכרת בעני ניהיה לי כזה קווץ' גדול בלב תוך כדי הביס מהסופגנייה הסתכלתי על הנעליי בית הוורודות והנוחות שלי והתחלתי לבכות
אבל לא בגלל שחשבתי שהחיים שלי נוראיים
אלא כי יש לי מיטה, יש לי פיג'מה להחליף אליה, יש לי סופגנייה טעימה וצבעונית בחנוכה, יש לי חבילת סופגניות כאלה, יש לי כמה שתייה שאני רוצה, יש לי הורים, יש לי אח תאום שמחזיר אותי מתי שאני צריכה עם הרכב, יש לי חדר יפה ונוח, ועוד יש לי נעליי בית ולא סתם נעליי בית, יש לי נעליי בית גם וורודות וגם פרוותיות ונוחות אני חיה כמו איזו פרינססה! אבל לעני? לעני אין את זה, אין לו אפילו נעליי בית נוחות בצבע האהוב עליו, אין לו סופגנייה לאכול, אין לו איך לחגוג את חנוכה, אין לו הורים.
בכיתי תוך כדי שאני מסתכלת על הנעליי בית הפרוותיות האלו בכיתי כי לי יש ולעני אין, מעולם לא הרגשתי כלכך פירנססה מעולם לא הרגשתי כלכך שמחה שיש לי מיטה לשבת עליה ומעולם לא הרגשתי כלכך ברת מזל בחיים שלי, קמתי בוקר למחרת הכנתי כוס תה מפנק וישבתי מול החלון ולאחר כלכך הרבה זמן של דיכאון חייכתי, חייכתי חיוך ענק, למרות שעדיין חשבי על העני ההוא התפללתי שיהיה לו יום אחד חיים כמו שלי, בית נעים עם מזגן, כוס תה חם, מיטה נוחה, ונעליי בית פרוותיות.
שתשתי משהו בבוקר תחשבי על זה, כאילו זה קרה לך תחשבי כמה החיים שלך טובים.
זה אשכרה שינה לי את כל החיים וכל יום פשוט הערכתי כל דבר קטן, מה שמכניס אותנו להמשך של הכרת תודה.
אחרי הסיפור הזה את עכשיו מבינה למה כוס תה הוא סיבה לשמחה, למה נעליי בית הם סיבה לשמחה, תתחילי כל יום לחשוב על 5 דברים לפחות שאת שמחה שיש לך אותם, ו5 דברים לפחות שאת שמחה שיש *בך* אותם!
תחשבי על דברים שיש בך ושלעולם לא היית מחליפה אותם עם מישהו אחר! דברים יחודיים.
תיהיי אסירת תודה על כל מה שיש לך
נכון שהחיים לא מושלמים, אבל צריך גם לשמוח במה שכן, תסתכלי על החיוביות.
והדבר הבא הוא להכניס דברים קטנים שנותנים אושר גדול.
מידיי פעם אנחנו חייבים רענון שיעשה לנו טוב לנשמה!
תתחילי להכניס לך שינויים קטנים לחיים
תשתי משקה טעים ומפנק ותהני ממנו מהרגע הנחמד הזה שיש לך, תשמעי מוזיקה משמחת, תתחילי לפתח תחביב שיגרום לך הנאה ומוטיבציה להתקדם בו משהו שתאהבי, מידיי פעם את יכולה לצפות באיזה סרט עם עצמך ופופקורן, תלבשי משהו שאת אוהבת,
ותעבדי על לשנות את מה שגרם לך כלכך דיכאון.
אבל תעשי את כל זה עם התלהבות!
לא סתם כתבתי דווקא את הדברים האלו זה דברים שמאוד משנים.
גם תמיד תזכרי שיש אנשים במצבים יותר גרועים ששמחים עם החיים שלהם או באותו מצב בדיוק כמו שלך רק יותר גרוע, בטוח גם במה שאת לא מרוצה ממנו הוא לא הכי גרוע (כי תמיד יש יותר). וגם תמיד אפשר לשפר!
ותדעי את שווה! ושיש בך המון! לכל בנאדם יש יחודיות משלו וחסרונות משלו.
ואם קורה לך משהו משפיל או קשה, תחשבי על הדבר הכי מטופש בזה ותצחקי ממנו, תחשבי סתם על משהו מצחיק, תיהיי בטוחה שאת יותר שווה משזה יבאס אותך ושיש כלכך הרבה טוב!
תבחרי לשמוח תבחרי להסתכל על הטוב תבחרי לחייך ולהעריך תבחרי לשנות דברים בחיים שלך או לאהוב אותם כמו שהם, תדעי מה את רוצה לשנות ומה דווקא הכי אחלה כמו שהוא, תאהבי את הייחודיות שבך,
ותזכרי ששום דבר לא שווה שניכנס לדיכאון בגללו.
מקווה שמשהו מפה עזר לך ממליצה לך לקחת את הטיפים ברצינות ומקווה שתצאי מהדיכאון בקרוב בהצלחה! (:
יצאתי
בעזרת חשיבה חיובית, אהבה עצמית, הכרת תודה, וגם שיניתי פה ושם דברים קטנים באורח חיים שלי שהוסיפו שמחה (אפילו הדברים הקטנים האלו לבד עם הכרת תודה יכולים להוציא מדיכאון)
כדי לצאת מדיכאון דבר ראשון שצריך לעשות זה לשנות את החשיבה
איך?
הדרך הכי מועילה שאני שמתי לב אליה זה קודם להתחיל לשאול את עצמנו שאלות.
תתחילי לשאול את השאלות האלו ולענות לעצמך
למה אני בדיכאון?
כמעט כל דבר אפשר לפתור האם יש דרך לפתור את זה ואני סתם מורחת את זה?
האם זה באמת שווה את זה שאהיה בדיכאון בגלל זה?
האם אני מחפשת להתמסכן? (אם כן פה זה רק תלוי בחשיבה חיובית ובלעשות דווקא לעצמך ולחפש רק סיבות שבגללן את ברת מזל)
האם אני דווקא ברת מזל שיש לי את כל מה שיש לי?
אם זה בגלל בנאדם שפגע - האם הוא באמת שווה את זה שארגיש ככה בגללו?
אולי זה דווקא מזל ענקי שהוא לא בחיים שלי כי לא מגיע לו מישהי כמוני? יכול להיות שמישהו יותר טוב בהרבה מחכה לי? אולי עדיף להיות עם עצמי תקופה מאשר עם אנשים שלא מגיע לי לסבול בגללם?
אחרכך בא החלק של החשיבה החיובית
למה שאחשוב רע? למה שאחשוב רק על מה שחסר לי? לכולם חסר דברים.
מה כן יש לי? על מה אני כן יכולה לשמוח?
תתחילי לחשוב על תכונות יחודיות שלך שאין לאף אחד אחר תתחילי לאהוב את עצמך עליהן
אולי את נדירה ומיוחדת במינה ואולי יש לך לב זהב וחכמה שאת צריכה להעריך בעצמך.
תתחילי לחשוב על כל הדברים שאת שמחה שדווקא הדברים האלה בחיים שלך, על הדברים הייחודים גם.
תחשבי רק על הטוב ועל החיוביות.
ושוב תקראי כל שאלה בנפרד ותעני עליה (את יכולה גם להעתיק לאחרכך)
יש לך המון סיבות לחייך (:
הכרת תודה
בעיקר צריך את זה כשאת מתחילה לחשוב חיובי ואז פתאום נופלת עלייך המחשבה רגע נו ואז מה אם יש לי את זה? זה לא עוזר לי לאהוב את זה.
הרבה מאיתנו כבר חושבים שאנחנו מעריכים את מה שיש לנו ועדיין נכנסים לדיכאון אז זהו
שאנחנו לא באמת מספיק מעריכים אם המחשבה הזאת נכנסת אלינו
אספר לך סיפור שקרה לי ותנסי לדמיין אותו
זה יתן לך ראייה יותר לעומק על הכרת תודה, זה שינה לי את החיים!
תמיד ידעתי שיש אנשים שיש להם פחות ממני אבל אף פעם לא חשבתי שזה כזה ישנה לי את החיים, הלכתי לקניון ביום האחרון של חנוכה וקניתי סופגניות טעימות וצבעוניות ושוקו חם וטעים, שתיתי את השוקו וארזתי את הסופגניות הטעימות תוך כדי שאני חושבת על זה שהחיים שלי לא משהו בכלל ושאני רואה את כולם מסביב מצליחים ועם מלא חברים.
לפני שיצאתי מהקניון עברתי ליד המאפיות עם הריח המגרה של הסופגניות וראיתי איש שנראה לי עני רציתי לתרום לו פתחתי את הארנק אבל לא הייתי בטוחה שהוא עני אז עזבתי את זה כי פחדתי לבייש אותו פחדתי שהוא לא עני ושהוא יעלב שחשבתי שהוא נראה כלכך מוזנח עד כדי כך שהוא עני
לאחר מכן הוא הלך לפח לחפש אוכל
ברגע הזה הבנתי ישר שהוא עני
אח שלי בא עם הרכב לקחת אותי מהקניון הביתה והוא כבר היה בחניה הוא היה צריך למהר ולא רציתי לעקב אותו אז התרחקתי לכיוון היציאה מהקניון
ואז עמדתי רחוק וצפיתי בעני מרים כוס ריקה של קפה ומסתכל אם נשאר בה משהו תוך כדי שאני מתלבטת אם לחזור ולתת לו 50 שח לקנות משהו טעים לחנוכה או למהר לאח שלי שלא יאחר עמדתי שם כמה שניות ואז אח שלי בא ואמר לי בואי כבר צריכים למהר
הלכתי איתו ותוך כדי הסתכלתי על העני בחרטה שלא נתתי לו כסף אבל אז חשבתי טוב אני מקווה שמישהו יתן לו אבל התחרטתי כי גם אם מישהו יתן לו זה כבר לא יהיה חנוכה והוא לא יזכה לאכול סופגניה.
חזרתי הביתה החלפתי לפיג'מה לקחתי סופגניה מתוך האריזה ושמתי את הנעליי בית הפרוותיות הוורודות שלי תוך כדי שאני יושבת לי בנוחות על המיטה מול המראה עם הסופגניה באה לתת בה חתיכת ביס גדול וחושבת על כמה החיים שלי נוראיים ושאני בודדה ושכולם מזלזלים בי ושהבגד היקר שהזמנתי הגיע קטן מידיי ושהקראש לא אוהב אותי שאבא שלי בריב איתי ושכל החברות שלי הפסיקו לדבר איתי כי אני לא מספיק חשובה להן כדי לשמור על קשר
פתאום נזכרת בעני ניהיה לי כזה קווץ' גדול בלב תוך כדי הביס מהסופגנייה הסתכלתי על הנעליי בית הוורודות והנוחות שלי והתחלתי לבכות
אבל לא בגלל שחשבתי שהחיים שלי נוראיים
אלא כי יש לי מיטה, יש לי פיג'מה להחליף אליה, יש לי סופגנייה טעימה וצבעונית בחנוכה, יש לי חבילת סופגניות כאלה, יש לי כמה שתייה שאני רוצה, יש לי הורים, יש לי אח תאום שמחזיר אותי מתי שאני צריכה עם הרכב, יש לי חדר יפה ונוח, ועוד יש לי נעליי בית ולא סתם נעליי בית, יש לי נעליי בית גם וורודות וגם פרוותיות ונוחות אני חיה כמו איזו פרינססה! אבל לעני? לעני אין את זה, אין לו אפילו נעליי בית נוחות בצבע האהוב עליו, אין לו סופגנייה לאכול, אין לו איך לחגוג את חנוכה, אין לו הורים.
בכיתי תוך כדי שאני מסתכלת על הנעליי בית הפרוותיות האלו בכיתי כי לי יש ולעני אין, מעולם לא הרגשתי כלכך פירנססה מעולם לא הרגשתי כלכך שמחה שיש לי מיטה לשבת עליה ומעולם לא הרגשתי כלכך ברת מזל בחיים שלי, קמתי בוקר למחרת הכנתי כוס תה מפנק וישבתי מול החלון ולאחר כלכך הרבה זמן של דיכאון חייכתי, חייכתי חיוך ענק, למרות שעדיין חשבי על העני ההוא התפללתי שיהיה לו יום אחד חיים כמו שלי, בית נעים עם מזגן, כוס תה חם, מיטה נוחה, ונעליי בית פרוותיות.
שתשתי משהו בבוקר תחשבי על זה, כאילו זה קרה לך תחשבי כמה החיים שלך טובים.
זה אשכרה שינה לי את כל החיים וכל יום פשוט הערכתי כל דבר קטן, מה שמכניס אותנו להמשך של הכרת תודה.
אחרי הסיפור הזה את עכשיו מבינה למה כוס תה הוא סיבה לשמחה, למה נעליי בית הם סיבה לשמחה, תתחילי כל יום לחשוב על 5 דברים לפחות שאת שמחה שיש לך אותם, ו5 דברים לפחות שאת שמחה שיש *בך* אותם!
תחשבי על דברים שיש בך ושלעולם לא היית מחליפה אותם עם מישהו אחר! דברים יחודיים.
תיהיי אסירת תודה על כל מה שיש לך
נכון שהחיים לא מושלמים, אבל צריך גם לשמוח במה שכן, תסתכלי על החיוביות.
והדבר הבא הוא להכניס דברים קטנים שנותנים אושר גדול.
מידיי פעם אנחנו חייבים רענון שיעשה לנו טוב לנשמה!
תתחילי להכניס לך שינויים קטנים לחיים
תשתי משקה טעים ומפנק ותהני ממנו מהרגע הנחמד הזה שיש לך, תשמעי מוזיקה משמחת, תתחילי לפתח תחביב שיגרום לך הנאה ומוטיבציה להתקדם בו משהו שתאהבי, מידיי פעם את יכולה לצפות באיזה סרט עם עצמך ופופקורן, תלבשי משהו שאת אוהבת,
ותעבדי על לשנות את מה שגרם לך כלכך דיכאון.
אבל תעשי את כל זה עם התלהבות!
לא סתם כתבתי דווקא את הדברים האלו זה דברים שמאוד משנים.
גם תמיד תזכרי שיש אנשים במצבים יותר גרועים ששמחים עם החיים שלהם או באותו מצב בדיוק כמו שלך רק יותר גרוע, בטוח גם במה שאת לא מרוצה ממנו הוא לא הכי גרוע (כי תמיד יש יותר). וגם תמיד אפשר לשפר!
ותדעי את שווה! ושיש בך המון! לכל בנאדם יש יחודיות משלו וחסרונות משלו.
ואם קורה לך משהו משפיל או קשה, תחשבי על הדבר הכי מטופש בזה ותצחקי ממנו, תחשבי סתם על משהו מצחיק, תיהיי בטוחה שאת יותר שווה משזה יבאס אותך ושיש כלכך הרבה טוב!
תבחרי לשמוח תבחרי להסתכל על הטוב תבחרי לחייך ולהעריך תבחרי לשנות דברים בחיים שלך או לאהוב אותם כמו שהם, תדעי מה את רוצה לשנות ומה דווקא הכי אחלה כמו שהוא, תאהבי את הייחודיות שבך,
ותזכרי ששום דבר לא שווה שניכנס לדיכאון בגללו.
מקווה שמשהו מפה עזר לך ממליצה לך לקחת את הטיפים ברצינות ומקווה שתצאי מהדיכאון בקרוב בהצלחה! (:
מצאתי השראה
שלי הייתה בילי
מצאתי בשבילי "סיבה לחיות"
שלי הייתה בילי
מצאתי בשבילי "סיבה לחיות"
שואל השאלה:
תודה 3>
תודה 3>
אין לי מושג ופסיכולוגית לא עוזרת
אני לא
כדורים לא עוזרים
כדורים לא עוזרים
בס"ד
שקעתי בסמים הסבל גדול סתם סתם חס וחלילה חס ושלום רק אמונה באבא שבשמיים עוזרת
שקעתי בסמים הסבל גדול סתם סתם חס וחלילה חס ושלום רק אמונה באבא שבשמיים עוזרת
הוצאתי את האנשים נרעלים בחיים שלי,ובאמת הרגשתי הקלה בלב
אנונימית
פעם אחת זה עבר לבד, פעם אחרת ריספרדל ופריזמה ממש עזרו, באפיזודה האחרונה החליפו לי ללמוטריג'ין ועכשיו זה עובד אחלה.
כדורים
שיחות עם אנשים
ומצאתי משהו שיגרום לי למצוא כיוון ורצון לעשות משהו אני לא יודעת להסביר
שיחות עם אנשים
ומצאתי משהו שיגרום לי למצוא כיוון ורצון לעשות משהו אני לא יודעת להסביר
אנונימית
לא יוצאים מדיכאון ואני בטוח ב100% שאתה אפילו לא בדיכאון, זה נקרא גיל ההתבגרות, קח בלוקרים ותתגבר.
אנונימי
פסיכולוגית
אנונימית
אנשים רק כאן כדי להזכיר שלא כל עצב הוא דיכאון אז אם אתם בתקופה קשה זה חא אומר שאתם בדיכאון(לא מכלילה את הצגובות פה כמובן) ואל תאחלו לעצמכם דבר כזה,אני רואה את זה מקרוב תאמינו לי
ולפי מה שאני רואה מאמא שלי אז רק תרופות עוזרות לה
אנונימית
לא יצאתי. אבל בתקופות יותר קשות וקיצוניות אני משתדלת להקיף את עצמי בחברים גם כשזה לא מה שאני רוצה
בתור אחד שיצא מזה בלי לקחת כדור אחד אני אומר לך שאת צריכה לעשות תהליך אם אצמך לנסות לימצו לימצו מה גורם לך לדיכאון ולהיתרחק מזה וגם ספורט מאוד עזר לי (רק בבקשה אם את הולכת על ספורט שזה יהיה אחד שאת גם נהנת מימנו)
שתי מילים אייל גולן