מי עוד עובר פה תקופה לא פשוטה?

אני כי מאז הקורונה החיים שלי משעממים

סבתא שלי מתה לפני חצי שנה ואני עדיין מעכל את זה

אני

כל החיים שלי הם לא תקופה פשוטה
יש לי מחלה שנקראת "דיכאון קליני", בטח אנשים יגידו שזה לא מחלה אבל זה הוכח כ-מחלה.. אני לוקח כדורי פריזמה וציפרלקס, זה הדבר היחיד שהופך אותי למאושר בערך ואני תלוי בכדורים האלה
אם אני לא לוקח אותם יום אחד אני פשוט הופך לאובדני

אני, לחץ של ליפניי הלימודים ועוד כמה דברים שהם כבר נושאים אישיים

לא יודעת עד כמה זה קשה ביחס לדברים אחרים שאנשים עוברים אבל כן זה קשה לי.
אני סיימתי יב וזה אומר שגם אני סיימתי את הפנמייה ולפני שבועיים חזרתי לבית וקשה לסיים עם החיים שהיו לי כי אהבתי אותם וכואב לעזוב את הפנמייה ואת החברות והכול ומצד שני העתיד מפחיד ומבלבל וכרגע אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
האמת כרגע אני מרגישה יחסית טוב אבל בימים הראשונים של החזרה לבית מהפנמייה היה לי קשה והרגשתי ריקנות חזקה ובכיתי הרבה על זה שהכול אשכרה נגמר ועכשיו אני כבר די הפנמתי את זה ומנסה לחיות עם הידיעה הזאת ולהמשיך הלאה, הרגשתי ממש אבודה בהתחלה, אשכרה אבודה ולא מעכלת את הכול אבל עכשיו קצת ישנתי על הכול וההרגשה השתפרה ואני שמחה על זה כי היה לי ממש קשה הפרידה הזאת והחור בלב היה ענק אבל זה עובר איכשהו אבל אני עדיין מרגישה שכוח המצב הזה הזוי כי זה אשכרה לעזוב למקום חדש.

אני
יש יותר מדי דברים עליי שאני אוגרת כל השנים האלה ולא משתפת ולא בוכה והכל שמור בפנים אבל אני פשוט לא משתפת
אז מן הסתם אני לא אשתף