אני מרגישה תקועה. בדיוק השתחררתי מהצבא, אין לי מושג מאיפה להתחיל תחיים ואיך לצאת

קודם כל מבינה אותך. זה תהליך שכל אחד כמעט עובר.
מה גם נשמע שאין לך מי שיעזור וידריך אותך לדעת מה באמת את רוצה ומה הייעוד שלך ומה את אוהבת ומתחברת.

אני הייתי אומרת לך צאי למסע תכירי את עצמך וכשתגלי אוצרות שלא תרצי לוותר. את רק צריכה אחד שיאמין בך ויראה לך את הדרך הנכונה

ח

חֵץ מִקֶּשֶׁת_פורשת

שואל השאלה:
מאיפה מתחילים תמסע הזה ?

אנונימית

תתחילי לעשות דברים שאת אוהבת. דווקא תעמיקי לתוך עצמך לאיזורים נוחים שעושים לך נעים וטוב. ודרך זה לאט לאט תתחילי להעז ולהרחיב את המעגלים. לא ישר להיזרק מחוץ לאיזור הנוחות. זה לא בריא בלי שיש בסיס טוב ועבה של הכרות עצמית רוגע וביטחון.

8

8 דקות

בואי לפרטי, אני מבינה אותך תאמיני לי

ח

חֵץ מִקֶּשֶׁת_פורשת

שואל השאלה:
אין לי תחביבים או משהו כזה.. אין משהו שאני יותר מידי אוהבת חוץ מלצאת עם חברים

אנונימית

תמיד יש תחביבים.. מה זה. תחום מעניין. משהו.. גם לראות סטנדאפ של שחר חסון יכול להיות תחביב חחח.. תמצאי משהו שמרגש אותך. שמסקרן לך תמוח..

8

8 דקות

שואל השאלה:
אבל לעשות דברים שאני אוהבת כמו לראות טלוויזיה זה לא לצאת מאזור בנוחות

אנונימית

את לא אמורה לצאת לדעתי... יהיה לך בריא לעשות תקופה כזו של להעצים את עצמך דווקא דרך הדברים שאת כן מכירה ובטוחה בהם. לדעתי... כשאת אומרת לצאת מאיזור הנוחות מה את מדמיינת בכלל? באיזה קטע?

8

8 דקות

שואל השאלה:
פשןט להתחיל לחיות.

אנונימית

החיים די פשוטים בסך הכל... לומדים משהו אם רוצים. נהנים. עובדים באיזה משהו. ומזדקנים עם הבחור האחרון שתתנשקי איתו. קליל. גם אין ממש כללים או חוקים. נראה לי מה שמלחיץ אותך זה שאת רואה איזושהי תבנית כזו שאחרים הולכים דרכה.. וזה מוזר לך שאת לא. או עדיין לא. אל תחפשי תבניות.. תהיי מי שאת. תהני מימה שאת ודרך זה יקרו דברים. יקרו החיים שלך.

8

8 דקות

שואל השאלה:
לא. אני פשוט פחדנית. אני מעדיפה לשבת בבית לראות טלווזיה ולא לקדם את החיים שלי
פשוט שום דבר מעניין לא קורה בחיים שלי
כולם מספרים סיפורים על דברים שקרן להם ואצלי פשוט החיים חסרי עניין ומשעממים
אני כל היום יוצאת עם חברים כל היום זה נדבר היחיד שאני עושה

אנונימית

אז יאללה תעשי משהו. קדימה תרימי תעצמך ולכי לעשות דברים. כולנו פחדנים מה חשבת..

8

8 דקות

אני מאוד מבינה אותך. השתחררתי לפני שכל הקורונה התחילה אבל מיד נכנסתי לשגרה של עבודה ופסיכומטרי ופתאום אחרי שסיימתי עם זה- הבנתי שאין כלום מעבר. כל החיים תקועים עכשיו- גם הטיול שרציתי לעשות לא יקרה ואין סיכוי שאתחיל ללמוד השנה. אז קל מאוד להישאב לשגרה כזו של לישון עד שעות מאוחרת, לראות שעות טלויזיה וההיילייט היחיד הוא היציאות עם החברים שגם נהפכו לשגרה ולמשהו שכבר לא מייצר שמחה.

מה שצריך להבין זה שהחיים שלך בידיים שלך. הכל תלוי באם את מחליטה עכשיו לחפש עבודה ולהגדיל את מעגל החברים שלך או לראות עוד פרק בנטפליקס. מהצד זה יכול להרגיש שיש אנשים שהכל בא להם בקלות אבל זה לאו דווקא נכון, וגם אם זה נכון- זה לא אומר שאת צריכה לבכות על זה ולעצור את החיים שלך. תצאי, תתלבשי יפה, תטיילי (אפשר לעשות את שביל ישראל או משהו), תתחילי לבשל ולאפות, תחפשי עבודה, תתחילי אפילו לגלוש או לרכוב על משהו- העיקר שתמצאי משמעות חדשה.
הצעד הראשון הוא הכי קשה אבל תקחי את הרצון הזה לעשות משהו עם החיים שלך בתור האנרגיה לקום ולפעול. דברים לא סתם ינחתו עלייך משום מקום...
בנימה קצת יותר אישית- גם אני נשאבתי לזה, וגם אם התחלתי לדבר עם מישהו היה בי צד שכל כך כיבה את זה ומרוב פחד התחלתי להיות פלוצה יבשה עד שכולם ברחו. אבל הבנתי שזה תלוי בי, שאני צריכה לעשות את השינוי, ושאני לא יכולה להתלונן על כמה משעמם או בודד לי כשאני לא עושה כלום בשביל לתקן את זה.
מוזמנת לפרטי אם תרצי שנדבר על זה עוד 3>

B

BeHappy❤(קצת פרשתי)

אני מרגישה תקועה. בדיוק השתחררתי מהצבא, אין לי מושג מאיפה להתחיל תחיים ואיך לצאת מאזור הנוחות.