נמאס לי כבר אוף, אני לא יודעת מה יש לי

כן זה נראה לי דכאון

את אבודה אהובה.
את צריכה את הזמן שלך לסדר את עצמך, אני באותה התקופה כמוך,
אני לא מרגישה רעב כלל, אני ממליצה לך לאכול בכל כדי שלא יתפתחו הפרעות אכילה כמו שלי.
תזכרי, שזו בסך הכל תקופה לא טובה, זה לא קל נכון, אנחנו עוברים,מתמודדים עם הכל והכי חשוב לא נופלים.
יש בך את הכוח, יש בך את המוטיבציה.
תאמיני בעצמך, אל תתני לדיכאון לנצח אותך.
תתני לעצמך את החופש,
את הלבד,
השקט מכולם,
תסדרי לעצמך את המחשבות, רק את לעצמך יפה שלי.

גם לי זה קרה אבל כמו שאמרו לפניי יכול להיות שאת אבודה, לי זה קרה בגלל כל המצב הזה עכשיו.

יפהשלי אני הכי מבינה אותך בעולם
זה בא אצלי בתקופות על ימין ועל שמאל
ההרגשה הזאת שאת מתה בגוף חי והסחיבה הנפשית ביום יום של עם עצמך
אני כלכך מבינה !!
לא תמיד יש סיבה.. כל מה שאני עושה עם עצמי הוא לתת לעצמי את הזמן
לא לכעוס על עצמי שאני מרגישה ככה ולא לכעוס על עצמי שאני מתרחקת מכולם
לנסות להיכנס לפנימיות שבי להבין אם יש משהו ספציפי שמפריע ואם כן מה הלאה .. מה אני עושה שיתן לי להרגיש יותר טוב ? מה אני רוצה לשנות בעצמי או בחיים שלי? כל מה שרק יכול לעזור ..
לרוב אין משהו ספציפי שמפריע , זה פשוט הכל!
זה הכי טבעי בעולם גם בתור מתבגרת והורמונים וגם כבן אדם
כנראה שאת תחווי את זה עוד הרבה זה עניין לדעתי של אופי או של חוויות מהעבר ומהחיים בכלל .. זה לא מעיד עליך כלום!
אני אישית יודעת שזה בא לי בתקופות ואני הבן אדם הכי שמח שיש וכל הזמן בעשייה וחוויות
אבל אין מה לעשות .. זה גדול ממני וזה קורה ולא תמיד יש סיבה או שזה יותר בתת מודע וזה לגיטימי וצריך לדעת לקבל את זה באהבה ואפילו לרצות להתמודד
עם הזמן מתחזקים ויודעים גם יותר איך להתמודד ולקחת הכל בפרופורציות
תהליך של עם עצמך
בסוף זה יעבור ואת יודעת את זה ❤
אם באלך לדבר בפרטי אשמח, פה בשבילך

שואל השאלה:
לפני כל הקורונה וזה הייתי מלאת שמחת חיים ועכשיו גם שאני שמחה זה לא באמת, שום דבר לא מעניין אותי כמו פעם, אני משתעממת בשנייה ואני לא יודעת מה לעשות כבר

אני בדיוק כמוך >.<
אם את רוצה לדבר את מוזמנת

אני מגיבה למה שכתבת עכשיו,
תקופת הקורונה עירערה לכולנו את החיים
בין אם זה ברמה קיצונית ובין אם זה בדבר הכי קטן ולא מורגש
הכי טבעי שתרגישי ככה ויש איתך כאלה עוד המון!
בכל מקרה אני יכולה להגיד לך שגם אני הרגשתי ככה והשלכתי את זה על הקורונה
ובסוף הבנתי שאומנם זה נפל על התקופה הזאת אבל זה לא בגלל זה
תקופת הקורונה רק נתנה למה שהרגשתי מקום. היא רק הציפה וחיזקה את מה שהרגשתי קודם שבשגרת היום היום לא היה מורגש
בכל מקרה , זה לא משנה
מה שאת מרגישה כולם מתשהו חווים את זה
את תחושת הבדידות, חוסר טעם בלהיות פעילה , לצאת , אפילו להסביר מה את מרגישה
חשוב לי לבקש ממך ואני באמת מבקשת - אל תשקעי לזה ! קחי את זה בשתי ידיים ותתמודדי עם ההרגשה הזאת היא באמת תעבור
אם את מרגישה שאת שוקעת תכתבי לי.. אני יותר מאשמח לנסות לעזור לך לצאת מזה או רק להיות בשבילך ואיתך בזה
כי אני באמת יודעת כמה זה קשה.. אבל אני גם יודעת כמה זה מעצים ועובר בסופו של דבר

אצלי זה מגיע כשאני מרגישה קושי ושאף אחד לא מבין אותי אני אחת שלא משתפת אז זה מכניס אותי לדיכאון זמני אבל אני ממליצה שתנסי לאכול בכל זאת אפילו קצת

בול אני עכשיו. אני בטוחה שזה יעבור

היי, זו כניראה חרדה. הייתי שם וכולם כניראה עוברים את זה באיזשהו שלב בחיים, ככה שהכל בסדר איתך. כשזה קרה לי לא היה לי תיאבון במשך המון זמן, ירדתי המון במשקל. לא הכרתי אף אחד שעובר את זה, חשבתי שיש לי מחלה, וזה העצים עוד יותר את תחושת הלחץ. התחלתי לצאת להליכות עם אמא שלי כי רק איתה יכולתי לדבר על זה. בהמשך הלכתי לפסיכולוגית לתקופה ולמרות ששנאתי את זה, זה עזר לי להתגבר על ההתקפים שהיו לי. הכל עיניין של זמן וזה יעבור. בנתיים תנסי לדבר על זה עם אמא שלך או מבוגר אחר, כי הם כניראה עברו את זה בעבר. אם זה ממשיך תוכלי ללכת לפסיכולוג, אבל זה לא בטוח יהיה הכרחי, וגם אם כן, זה באמת לא ביג דיל כמו שזה נישמע. מקווה שתעברי את זה כמה שיותר מהר. ❤

אני איתך
אין לי כוח לכלןם בזמן האחרון ואי אפשר פשןט להבין אותי חברות שלי יוצאות עם חברים עם כןלפ
ואין לי כוח אין לי חשק וגם אין תירוץ
לזה סתם תקופה באסה

מוזמנת לדבר תמיד

גם אני בזמן האחרון ככה הכל בגלל המצב לי עוזר לבנות שגרה יומית של ארוחות מסודרות אימונים ולא להיות כל היום בבית מקווה שעזרתי

נסי לעשות משהו טוב בשביל עצמך או לדבר עם מישהו או לראות סדרה מצחיקה או מדיטציה או יוגה או להסיח את דעתך מזה תהיי חזקה.

יכול להיות הורמונלי.
או הצטברות של מתח, או כעס על משהו לא פתור.
אם זה ממשיך, לכי לכמה שיחות של מודעות עצמית, בכדי לפרוק ולהשתחרר.
הרגישי טוב.