אמא שלי לא מסכימה לי לצבוע את החדר לשחור

כן זה זכותה להגיד ככה זה הבית שלה

א. את כן צריכה את האישור שלה
החדר הוא לשימוש שלך אבל בכללי הוא של אמא שלך (או ההורים בכללי).
ב. זה לא אסתטי חדר שחור ואני אישית לא הייתי רוצה לבוא לבן אדם עם חדר שחור
ג. בסופו של דבר את תתחרטי על זה שיש לך חדר בצבע שחור וגם תחשבי על לדוגמא שיכולים להיות חרקים שלא תוכלי לראות על הקיר.

שואל השאלה:
כן אבל מה כואב לה? היא לא אוהבת שחור אבל אני כן אוהבת
אני הולכת לשהות בחדר הזה לא היא

שואל השאלה:
14

זה שאת אוהבת שחור זה לא אומר שאת צריכה לצבוע את החדר לשחור
גם אני אוהב שחור אבל גם לי יש גבול כלשהו

וזה שאת בת 14 ואת רוצה לצבוע את החדר לשחור עוד יותר הופך את זה ללמה לא לצבוע. בעוד כשנה את תשתני וסביר להניח שלא תרצי ואם לא עוד שנה אז עוד שנתיים כי כמעט אצל כולם יש שינוי משמעותי בהעדפות, ובכללי בהתנהגות מ14 ל-15 ו-16. בנוסף, זה עכשיו לקנות צבע להוציא את כל הדברים מהחדר ולהתחיל לצבוע. וכשתתחרטי, מה תעשי? תצטרכי לעשות הכל שוב מחדש.
אם את רוצה שחור אז עדיף שתשימי פוסטרים או משהו בצבע שחור שאפשר להוריד בשניות מהקיר

שואל השאלה:
יכול להיות שאני לא אוהב את זה אחרי כמה שנים, זה לגיטימי.. אבל בגלל זה אני צריכה לא לעשות את זה בכלל? אני היום עושה את זה רק ממקום שזה יפה, אמא שלי לוקחת את זה למקום של דיכאון ואבל אבל באמת שלא, במיוחד שהקיר יהיה שחור וכל הרהיטים בחדר לבנים, זה ממש יפה לדעתי.
חוץ מזה אני צריכה לצבוע את החדר בכל מקרה אז כל העבודה סביב זה תהיה ככה או ככה.

זהו שאם כל הרהיטים לבנים יש סיכוי גדול מאוד שהם יתלכלכו מהצבע השחור

שואל השאלה:
אנחנו נוציא אותם לפני או משהו זה לא העניין חחח
אתה נשמע כמו אמא שלי

לאמא שלך שמשלמת על הבית כולל החדר שלך ארנונה, חשמל, מים, גז, מנקה את החדר, מכבסת לך את הכביסה, מקפלת, מגהצת ושמה בארון, קנתה את הרהיטים ותשלם על הצבע והצביעה.
וואלה נראה לי שיש לה זכות להגיד לך לא

שואל השאלה:
אל תקחי את זה בצורה כזאת
זה סהכ צבע זה לא אמור להיות כזה משנה לה