דברים שרק תולעי ספרים יבינו?

הרצון הכל כך גדול לקנות ספר חדש בגלל הריח וההרגשה והעובדה שהוא נשאר אצלך בסוף
אבל לגלות שאין לך שקל על התחת ואת עוד פעם משאילה מהספריה

שקוראים לך לעשות משהו, אבל את באמצע ספר וזה מרגיש כאילו לוקחים אותך מעולם אחר בכוח

כשאף פעם אין מבצע על הספרים שאתה קונה.

שאין תנוחה נוחה מספיק בשביל לקרוא ספר שלם

שמתחילים לקרוא סדרת ספרים אז את קוראת את כל הספרים הראשונים מהר ברמות ואז קולטת שאת באחרון ולוקח שנה לסיים אותו

שאתה פותח ספר
ואז נזכר שאתה לא יודע לקרוא

כשאתה לקראת סוף הספר שלפני האחרון בסדרה.
ואז אתה מורח את הזמן כי אתה יודע שאת הספר האחרון לא יהיה בספרייה בשבוע הקרוב.

שמפריעים לך לקרוא ואתה חוזר על אותה שורה אלף פעם
שאתה קורא ובלי לשים לב חוזר לתחילת השורה במקום לרדת לבאה ואז לא מבין את השתלשלות העניינים

שאתה מחליף תנוחה כל כמה פרקים

שאתה מנסה לקרוא בשולחן ולא על המיטה וזה מרגיש כלכך לא נכון

שאתה רואה אנשים קוראים ספרים ישראלים גרועים ובטוחים שאתה לא קורא כי אתה לא "נראה כמו מישהו שקורא" והם לא מבינים שמה שהם קוראים זה חרא על אנושי

שאתה רואה סרט שיצא על ספר כלשהו וכלום לא נכון לך בראש ובא לך לרצוח את הבמאי

^^^
וואו כלכך נכון!

כשאתה קורא ואז יש את הרגע הזה שלידיים אין יותר כוח להחזיק את הספר

איך זה מרגיש לאכול ספר עם פה של תולעת

הרגע הזה שיש משפט בספר שממש אהבת ואתה מקפל את העמוד כדי לכתוב אותו אחכ

שכל החברים שלך מתים על סרט מסוים ורק אתה לא מבין על מה המומה ("הספר היה הרבה יותר טוב") ח_ח_ח_ח

שאתה קורא ספר והוא ממש טוב אז אתה מסיים אותו תוך ערב אחד ואז מתבאס שסיימת אותו מהר מידיי

אדון החליל ^^^
אמא בול אני הכל חחח

שאני בספר האחרון בסדרה וקולטת שאין עוד ספרי המשך ואני מרגישה כאילו חסר לי משהו

הרגע הזה שאתה רוצה להתחיל את הספר ולקרוא את העמוד הראשון אבל אתה מוצא את עצמך בעמוד 90

אנונימית^
ללק ספרים ולדחוף טריקולד (רק מי שראה גאליס יבין)

כשאתה לא מרוכז וקורא ספר ואתה כאילו קורא הכל אבל משהו בראש שלך גורם לך לחזור על הקטע הזה שוב ושוב ושוב עשרות פעמים
כאילו פעם פשוט הייתי על איזה קטע חמש דקות כי קראתי את זה שוב ושוב עד שהחלטתי שנמאס לי
אתה כאילו לא קולט כזה עד הסוף או משהו

שאתה נכנס לזה כל כך ויש מלא מטח אז אתה פשוט קורא את זה ממש מהר כזה ברפרוף ואז אתה מפחד שפספסת איזה משהו כי זה ספר טוב ולא בא לך לפספס משהו אז אתה קורא את אותו הקטע מההתחלה

שספר של 400 עמ' מרגיש לך ארוך בהתחלה ואז אחרי כמה שנים ספרים של 800 עמ' זה האורך שאתה רגיל לקרוא ולפעמים אתה קורא גם כאלה של אלף+

או כשקוראים ספר ונהים עייפים כלכך ופשוט קוראים קטע
ופשוט כאילו מרפרפים בלי באמת לקרוא
אז חוזרים שוב
ושוב עושים את זה
ואתה כאילו מתאמץ לקרוא
אבל פשוט לא מבינים מה קוראים
וזה הרגע העצוב שבו מסיימים לקרוא לא בסוף הפרק
אני שונאת שזה קורה...

או כל כך^^
כאילו ספר עם 300 עמודים נראה לי עכשיו ממש קצר

הכאב לב כשהתחלת ספר מסדרה ואז את מגלה שהוא האחרון ואין סדרת המשך

כשאת מתחילה לקרוא ספר ורוצה לקחת תזמן איתו אז את אומרת לעצמך נגיד לקרוא רק עד עמוד 30
ואז את מסתכלת ושמה לב שאת בעמוד 613
(דמיינו אמוגי של עין ואז שפתיים ואז עין)

הכאב לב כשסופר מפסיק סדרה באמצע וכל הזמן אומר שהוא ממשיך לכתוב אבל מורח את המעריצים עשר שנים והיציאה של הספר הבא לא נראית באופק.
(מי שמבין על מי אני מדבר שיקבל חיבוק מרחוק ממני)

הכי מעצבן
סרטים וסדרות על ספרים!!!
אויש זה כאילו השטן
אני אומרת על סרטים וסדרות שלעצמם הם טובים שהם גרועים ואנשים יוצאים עלי ואומרים לי לא זה ממש טוב
אבל לא!
אתם אומרים את זה כי לא קראתם את הספר!
הספר מדהים!
וזה? זוועת עולם
מי אישר את זה!
אויש אני כל כך שונאת את זה
די להרוס ספרים טובים
באיזה קטע!!

אעעע שיר של אש ושל קרח^^

^^^ ורשומות קוטל המלך
אבל בעיקר ששאושק

כשמפסיקים לתרגם סדרה באמצע!!!!!
(אהם אהם כס הזכוכית אתם לא מבינים כמה בכיתי זה סדרה מקום שני אצלי -ביחד עם הגרישה ורס- אבל עכשיו אחרי שלוש שנים ואחרי שהם אמרו שהם לא יוציאו אותו הם מוציאים!!!)
וגם אתם לא מבינים כמה ספרים גילית בעקבות זה שזה לא סוף מעצבן כמו שחשבתי
זה פשוט לא הסוף!!

כל כך
והכי מעצבן כשזה קורה אחרי הספר הראשון. אהמ עונת העצמות כן אני מסתכל עלייך.

אחת הסדרות שאני יותר שונאת זה משחקי הכס
זה פשוט נורא בהשוואה לששאושק, מזעזע
ששאושק זה מדהים, יצירת מופת, גאונות
אני נדפקתי לגמרי בגלל הסדרה הזאת
באמת, יש לי טראומה מאז נד
אני פשוט בוכה מכל דבר בספרים
כאילו גם ספר שקראתי מלפני שנתיים, אני נזכרת
ואין אני מתחילה לבכות

דוקא אהבתי את זה הרגו את נד. זה היה הפעם הראשונה שעושים בספר כזה דבר ככה.
הסדרה היתה טובה בעונות הראשונות אבל אז פשוט איבדה את זה באופן סופי בעונות האחרונות.

זאת רק אני או שספרים זה פשוט הרבה יותר טוב מסדרות או סרטים
כאילו בכללי
לא כאלה שהם על ספרים, זה ברור שהם גרועים
אני פשוט לא אוהבת סדרות זה כל כך גרוע
כאילו בספר ממש מתחברים לדמויות, חיים את מה שהם חושבים, כשאתה קורא ספר זה כאילו אתה במקום אחר, בממלכה אחרת
כל כך הרבה יותר חיבור
בגלל זה אני בוכה מספרים כל כך הרבה
כי החיבור
וסדרות... זה פשוט גרוע
לפני יומיים פעם ראשונה שהתאהבתי בדמות מסדרה אחרי איזה שלוש שנים שלא
זה פשוט הרבה פחות טוב

בגדול אני מזדהה.
אבל יש כאלה שעושים את זה טוב כמו למשל בשורות טובות שאמנם יש הבדלים בין הספר לסדרה אבל הסדרה ממש מתוקה וכיפית מהדמויות מדהימות.

כשקוראים בלילה כשעייפים ושוכחים לסמן איפה הייתי זה מעצבן

ללקק ספרים ולדחוף בהם בוטנים מממ

מחסום קריאה!!

זה היה מדהים שהרגו את נד כי זה משהו שלא עושים בסדרות אחרות וזה הפך את הספר למיוחד ולטוב כל כל וזה גם לא היה כזה צפוי
גם תכלס אחרי זה קראתי את חלק מהספר שוב והיו רמזים כזה אבל זה לא משהו שתשים לב אליו בקריאה ראשונה
בכל מקרה, זה היה ממש מדהים
אבל זה לא משנה את זה שהוא היה אחת הדמויות האהובות עלי ממש ושיש לי עכשיו טראומה
כאילו אני ליטרלי בכיתי כאילו מישהו באמת מת.
שעתיים!
בחיים לא בכיתי ככה מספר.
אני כבר ארבעה חודשים בוכה.
שיר של אש ושל קרח זה פשוט גאונות

אחד הדברים שיותר עצובים לי, זה שבסדרה זה לא היה עוצמתי כמו בספר ומי שראה אותה לא חווה את זה כמוני
בסדרה האמת זה היה די גרוע

חח נראה לי איבדנו פה קצת את הקשר לשאלה אפשר להמשיך בפרטי.